תקציר .
על פי התיאוריות החברתיות , התנהגויות סוטות נובעות מחינוך לקוי , מפיקוח לקוי או מחוסר גבולות לנער המתבגר ולכן אחוז הפשיעה בבתי ספר הולך וגובר . מחקר זה בדק את הקשר בין סוג בית – הספר התיכון דתי חילוני לבין רמת האלימות בבית הספר . המחקר הסתמך על מדגם של 60 נערים בכיתה יא' בשני בתי ספר האחד חילוני והשני ביה"ס דתי (ישיבה-תיכונית ) .
על פי ממצאי המחקר רמת האלימות בקרב בני נוער בין בתי הספר הינה שונה . בקרב בתי הספר הדתיים רמת האלימות נמוכה יותר על פי דיווחי התלמידים . מבוא.
מטרת מחקרנו היא לבדוק האם אמת האלימות בבית ספר דתי נמוכה יותר מרמת האלימות בבית ספר חילוני.
המשתנה הבלתי תלוי: סוג בית הספר (דתי חילוני).
המשתנה התלוי: רמת האלימות (על פי השאלון שהרכבנו).
כיום , במדינתנו תופעת האלימות תופסת מקום נכבד בין הנושאים המדאיגים את החברה הישראלית . תופעה זו הולכת וגוברת בכל שכבות החברה ובמיוחד בקרב תלמידים הנמצאים בין כתלי בתי הספר התיכוניים . היקפה של תופעת האלימות במערכת החינוך בישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי .
  בקטגוריה של אלימות בבית הספר נכללות התופעות הבאות: אלימות תלמידים כלפי תלמידים, אלימות מורים כלפי תלמידים, אלימות תלמידים כלפי מורים, אלימות הורים כלפי ממסד בית הספר, סחיטה. האלימות בבתי הספר יכולה להיות קבוצתית ויכולה להיות אינדיווידואלית . קבוצת תופעות אחרת קשורה באלימות כלפי רכוש, ובה נכללות התופעות הבאות: השחתה, השמדת רכוש, פריצה וגניבה. תפקידה של מערכת החינוך ואנשיה היא לוודא שהחינוך ינצח במרוץ . כפי הנראה היום , התפשטות האלימות היא אחת הקטסטרופות של החברה בכלל ושל בתי הספר בפרט . לפיכך על מערכת החינוך להיות ערוכה היטב לטפל בתופעת האלימות , ועד כמה שניתן להימנע מכניסה למצב של קטסטרופה . היערכות זו צריכה להיות באופן מתמיד ונורמטיבי ולא רק כתגובה זמנית לאחר אירועים קשים. נושא האלימות בבתי הספר הגיע לאחרונה לראש סדר היום החינוכי והציבורי .          דו"ח בנבנישתי (  2002 ) בנושא   האלימות במערכת החינוך לשנת תשס"ב , מצביע על כך ש-9% מתלמידי התיכונים היו קורבן לנגיעות מיניות, 11% מתלמידי היסודיים דיווחו שהותקפו ע"י איש סגל ביה"ס, 30%  מתלמידי התיכונים וכ-44% תלמידי חטיבות הביניים דיווחו שנפלו קורבן להטרדה, להצקה או לבריונות,
5 % מתלמידי יסודי  דיווחו על שימוש באבן או בחפץ אחר בניסיון לפגוע בהם. יותר מ-15% מתלמידי היסודיים חטפו "מכות רצח" במהלך החודש האחרון.  כ-45% מהתלמידים דיווחו כי ראו תלמידים נושאי סכין בבית הספר,מחקר זה כלל את בתי הספר הדתיים והחילוניים כאחד אולם,  המחקר לא כלל את המגזר החרדי בשל היעדר שיתוף פעולה  (נקר  2005) .    האלימות בבית הספר מאיימת על ביטחונם של תלמידים, מורים ופוגעת במעשה החינוכי, תופעה זו אינה חדשה ואינה ייחודית, ההד הציבורי שהיא זוכה לו לעיתים קרובות מתגבר בעיקר כאשר מתרחשים אירועי אלימות קיצוניים, בישראל כמו בארצות אחרות יש דאגה רבה ב נושא זה . דאגה זו באה לידי ביטוי בין השאר בניסיונות מגוונים ללמוד על אלימות במוסדות החינוך ולזהות דרכי פעולה שיאפשרו טיפול בתופעה ויצרו סיכוי למניעתה(בנבנישתי, זעירא,  אסטור,2000) .
תופעת האלימות והיכולת להתמודד איתה מצריכות ראייה רחבה . בעוד הגדרות האלימות מדגישות פגיעה פיסית באדם אחר , הרי שמערכת בית הספר כוללת בהגדרת האלימות גם תופעות שאינן הכאה אלא גם "הצקות" למיניהן ההצקה בין כותלי בית הספר מוגדרת כהטרדה, כפגיעה ודיכוי של תלמיד בבית הספר  (הראל , קני ורהב ,
1 997 ) . בין הסיבות לעליה באלימות ניתן למנות: הישגים נמוכים בלימודים, תחושת נתק מבית הספר, הכרה כי בבית-הספר קיימת אלימות, מצב כלכלי קשה, תזונה דלה או רעב של תלמידים, סבל מאלימות במשפחה, השפעת האלימות בסרטי טלוויזיה, בפרסומות, מחשב, אינטרנט, עליית מפלס האלימות בחברה הסובבת  ונזקי הטרור. תופעת האלימות הגוברת בבתי-הספר קשורה גם להיחלשות מעמדו של המורה, כרסום בסמכויותיו, זלזול במורים והיעדר גיבוי למורים .
אירועי האלימות הקשים בין בני הנוער המחמירים ומתגברים מהווים ביטוי גם למצוקה חברתית וכלכלית בה נתונים ילדים במשפחות דלות אמצעים, הורים מובטלים, משפחות חד-הוריות, ומשפחות עוני (נקר 2005) .