יוזמת השלום של נשיא מצרים אנואר אל סאדאת מבוא
בפתיחת המושב החדש של מועצת העם המצרי ב-9
בנובמבר 1977 הכריז הנשיא המצרי, אנואר אל-סאדאת, שיהיה מוכן ללכת עד קצה העולם כדי למנוע נפילתו ואף פציעתו של חייל אחד ויחיד.  אמירה זו לבשה עד מהרה צורה מיוחדת עם הגיעו של סאדאת לכנסת ישראל ללא תנאים מוקדמים על מנת להשיג שלום עם ישראל. יוזמתו של סאדאת הובילה לשיחות קמפ-דיוויד, שנערכו במהלך שנת 1978, וכשנה לאחר מכן נחתם הסכם שלום בין ישראל ומצרים, שאחריו פינתה ישראל את חצי האי סיני מכוחות צה"ל ותושביו הישראלים.  בעבודה זו אנסה לענות על השאלה: האם יוזמת השלום של סאדאת הייתה הפתעה אסטרטגית עבור ישראל? בתשובתי אתמקד בשנים 1977-1973, כלומר, מסיום מלחמת יום הכיפורים ועד הגעתו של סאדאת לישראל.
גם אם יוזמת השלום של סאדאת נחשבת להפתעה אסטרטגית היא אינה נחשבת למתקפת פתע במובן הצבאי-מלחמתי.  דהיינו, פתיחת מלחמה לא צפויה או שימוש בטקטיקה לא צפויה הכוללת שימוש בטכנולוגיה חדישה ולא מוכרת, אלא יוזמה המתאפיינת בפעילות מדינתית-דיפלומטית שונה מן הפעילות המדינתית המקובלת.  צורתה ומאפייניה של הפעילות הדיפלומטית יכולים  גם במקרה זה כמו במתקפת פתע צבאית להיחשב כהפתעה אסטרטגית.  בחלקה הראשון של העבודה אגדיר מהי הפתעה דיפלומטית, מה הם מניעיה, האלמנטים החשובים בה, קשייה, מטרותיה והשלכותיה בקרב המדינה המפתיעה והמדינה המופתעת.  בנוסף, אבדוק האם יוזמת השלום של סאדאת עונה על מאפייניה, מניעיה ומטרותיה של ההפתעה הדיפלומטית, וכל זאת בשילוב דוגמאות מהפתעות דיפלומטיות נוספות, שהתרחשו בהיסטוריה המודרנית.  חלקה השני של העבודה יתמקד בהערכות הקברניטים, אנשי הצבא והמזרחנים בישראל לגבי אפשרות של שלום עם מצרים במהלך השנים
1 977-1973.  כלומר, מה חשבו אלו על אפשרות של שלום עם מצרים ? האם שררה אחדות דעים כי לא ניתן להגיע לשלום עם מצרים בשנים אלו או שנשמעו קולות אחרים מצד אנשי הצבא, המזרחנים או גורמים אחרים, כי ניתן היה להגיע לשלום עם מצרים? האם בעקבות הערכות המצב בארץ הופתעו בישראל לנוכח הצהרתו של סאדאת על מוכנותו לבוא לישראל ? האם האמינו לדבריו של סאדאת? וכיוצא בזה.
בחלקה השלישי של העבודה אתאר את תפיסת עולמו של סאדאת וכוונותיו האמיתיות ביחס לאפשרות של שלום עם ישראל כפי שהתבררו בדיעבד.  האירועים, שהתרחשו במהלך שנות השבעים הביאו אותו למסקנה, כי עליו לפתוח ביוזמת שלום עם ישראל.  מסקנה זו חופפת מספר מעגלים, החל מהזירה המקומית – הפנים מצרית דרך הזירה האזורית – המצרית-ישראלית והבין ערבית ועד הזירה הבינלאומית שהתאפיינה במערכת בין גושית.   השוואה בין ההערכות בישראל לאפשרות של השגת שלום לבין כוונותיו ומעשיו של סאדאת יעזרו לי לבחון האם הופתעה מדינת ישראל מיוזמת השלום של סאדאת ובאיזו מידה.