סיכומי שיעור: מדעי הרוח החוג למגדר הגוף הנשי: בין מופעי ראווה למפגני מחאה תשס"ו
8 /3/06
הגוף הנשי: בין מופעי ראווה למפגני מחאה שיעור 1
השיעור נדבר על הגוף הנשי. הגוף הוא אתר המפתח לחשוב דרכו על מצב הנשים בעולם ואפשרויותיהן. גוף:
תחילה יש לחשוב על המושג "גוף" בכלל. זהו מושג שמשתנה בתוך קשרים היסטוריים שונים, גאוגרפיים.
האופן שבו חושבים ומדברים על גוף משתנה לחלוטין. בימה"ב: המוות, הדעיכה.
בנאורות: התעלות הגוף. בימינו: מיניות, עונג. בכל הקשר היסטורי המחשבה על הגוף משתנה. אין לנו אותו גוף בכל מקום. כל דיון הוא כפוף להקשרים ההיסטוריים בו הוא מתנהל.
גוף ונפש:
לאורך כל התקופות בהיסטוריה כן אפשר לדבר על משחק בין צמד: גוף ונפש. המשחק הזה בווריאציה כזו או אחרת מתקיים בכל הדיונים בכל התקופות. הגוף הוא לעולם הניגוד הנחות של הנפש, של הרוח, של השכל.
עדיין אנו לא מדברים על גוף נשי. אנו מציגים רק את הסכימה בה הגוף נכנס לדיון במערב. הגוף הוא משהו שאנו מבקשים להתעלות מעליו, להתרומם מעליו. כלומר, היתרון שלנו כבני אדם הוא ביכולת להתרומם מהגוף בתור אתר גשמי מטריאלי של יצרים, תשוקות, דחפים לא מרוסנים כמו בטבע. היתרון שלנו כבני אנוש הוא ביכולת להתעלות מעל הגוף ולהגיע למחוזות של מחשבה, שכל, החלטות מוסריות, ראויות. גוף, נפש ומגדר:
התנועה התרבותית במערב מסמנת את הנפש כראוי ומשאירה את הגוף כמשהו שיש להתגבר עליו. רעיון זה לא רק מולך בכיפה בכל שנות המחשבה המערבית, אלא זהו רעיון שיש לו ארגון מגדרי. לא סתם גוף-נפש, אלא גוף הוא לעולם קטגוריה הנקשרת לנשיות, והרוחניות נקשרת לגבריות. גם הגבר צריך התרוממות מהגוף, אך עבורו מהלך זה הוא מהלך שהוא מכוון אליו. האישה היא הגוף, כביכול אין משהו שקשור בצורה כה מובהקת לטבע. האישה נטועה בתוך תהליכים של גוף: נכנסת להיריון, יולדת, מקיימת בגופה מקום שבו היא לא אחד אך גם לא לגמרי שניים. ההיריון, מכיל בתוכו גוף נוסף. זה כופר במושגי המפתח של המחשבה המערבית של אוטונומיה גופנית. גוף שאיבר מינו פתוח לעולם ומסומן ע"י חדירה. הגוף הנשי כגוף לא מובחן, פתוח, פעור וכל הזמן דולף: חלב אם, מחזור, הפרשות. הגוף הזה לא רק שקשור לטבע, אלא מתנהג ם כמו האיום המוחלט של הטבע: לא יציב, לא מאורגן, לא מסור, מציע את כל האיום שהטבע מציע לנו. הוא הגילום של הטבע.
עכשיו מתקיים מהלך כפול: הגבר לא רק צריך להתעלות מעל גופו, יצריו, רצונותיו, אלא יש לו גם בעולם מישהי שמגלמת עבורו טבע, מישהי ששונה ממנו.  אם הגבר יצליח לרסן את הגוף הזה, לאלף אותו, במעשה הזה של הריסון והמשטור הוא בעצם מפגין את התגברותו על הטבע. האישה עבור הגבר מסמלת את הטבע ובמקום הזה היא הופכת להיות מצד אחד אתר של דחייה ותיעוב ומצד אחר היא בעצם הסימן הראשוני של הטבע ולכן היא גם מקום של היקסמות, הגוף שלה מחולל דברים לא מוכרים. זה מקסים ומהפנט אותנו. זהו המנגנון שמארגן את התשוקה. מתוך שני הצירים הכאילו מתנגשים האלה נולדת התשוקה של הגבר לאישה עפ"י הפסיכואנליזה, היא מייצגת את כל מה שאני מפחד ממנו ולעומת זאת כל מ ה שאני שואף אליו. זה הביא לתופעות של ריסון ומשטור של התנהלות במרחב של נשים. שורה שלמה שאירגנה את התנהלותן במרחב קשורה לאופן שבו גופן נתפש.
שלבים בפמיניזם ביחס לגוף, נפש ומגדר:
המחשבה הזאת על הגוף והגוף הנשי בתור אתר כה בעייתי ומקעקע, העובדה שיש להן רחב, מערך הורמונלי כזה, משהו כאילו בגוף שלהן מצדיקה את הפיקוח והמשטור.
הרעיונות האלה היו כה חזקים, עד אשר פמיניסטיות מהגל הראשון לא יכלו לזרוק את הרעיונות הללו מהחלון: דה בובואר, פיירסטון.
איך אנו מצליחות להתגבר מעל הביולוגיה של הגוף. איך יתאפשר לנו המסע הגברי אל הרוח, אל הנפש- על זה דנו. יש קבלה של הרעיונות האלה. פיירסטון- –