סיכומי שיעור: מדעי הרוח- החוג למגדר תשס"ו
6 /3/06
בין המינים: מבוא לתיאוריות פמיניסטיות עכשוויות שיעור
1 הקורס ישלב מושגי יסוד של המחשבה הפמיניסטית ביחד עם הנושאים העכשוויים בהם עוסקות התיאוריות הפמיניסטיות, לצד דיון במושגים שבבסיס המחשבה הפמיניסטית כמו מגדר, "הסוד הנשי", המרחב הפרטי והמרחב הפומבי ועוד. יידונו גם הסוגיות העומדות בלב הדיונים היום: מקומו של הגוף בתרבות, השתנות תפישת המציאות ממילולית לוויזואלית, המצאת ההיסטוריה הנשית ועוד.
כל אלה ירוכזו על פני שלושה צירי מחשבה:
ייצוגי נשיות וגבריות בתרבות, ותהליכי ההשתנות של ייצוגים אלה.
קליטת העולם (כיצד מפענחים נשים וגברים את העולם? כיצד הן והם קוראים ומפרשים טקסטים תרבותיים? כיצד הקליטה של טקסטים הופכת אותם למה שהן?).
אופני היצירה השונים של גברים ונשים.
הטקסטים התרבותיים שידונו בקורס יילקחו מתחומים שונים – ספרות, פרסומת, קולנוע, צילום, ציור. הטקסטים התיאורטיים יילקחו מהפרסומים האחרונים של חוקרות וחוקרים בתחומים אלה מפרספקטיבה של תיאוריות פמיניסטיות.
הקורס עוסק במפגש שבין הביקורת והמחשבה הפמיניסטית לבין ביקורת התרבות. בקורס הזה ננסה לבדוק מה הקשר בין תנועה חברתית שקוראת לשוויון בין המינים ותובעת להפסיק את מצבן האזרחי והחברתי הנחות של נשים, לבין המחקר של התרבות והספרות.
במאה ה-19 מציינים את הצמיחה של התנועה הפמיניסטית כתנועה חברתית שפועלת להענקת זכות בחירה לנשים, זכות להחזיק ברכוש, לזכות בהשכלה. בערך בשנות ה-60 פורץ גל פמיניסטי נוסף במסגרת תנועות השחרור השונות. מתפתחות תיאוריות פמיניסטיות,  היוצאות כנגד המחשבה הדומיננטית. נקודת המוצא- מאבק פוליטי בפטריארכיה, לשנות את החברה ואת מצב הנשים בה. תנועה המחויבת לשינוי החברה והתרבות שבמסגרתה נשים מופלות לרעה. איך זה קשור לתרבות ולספרות? מה תעשה ביקורת ספרות פמיניסטית, למשל? –          תבדוק איך הספרות מייצגת את חוסר הכוח של נשים, האפליה.
לזהות את האופן שבו הספרות והתרבות מדכאת נשים.
–          קריאה מחדש של טקסטים הגמוניים שמציגים נשים מושפלות ומדוכאות, להציע פרשנויות חדשות.
נשאלת השאלה מה עדיף? להציע קריאה חתרנית של הטקסט או לסלקם מהתרבות? האם נשים יצרו אחרת, או עדיין משמרות בכתיבתן את אותן שבלונות?
מאבקה של אישה אחת: סימון דה בובואר, "המין הנשי"
1 949:
דה-בובואר מנסה להסביר איך קרה שהאישה הפכה להיות האחר של הגבר. האישה כיצור אנושי אמנם, אך כזה שנתפש בתור נחות, משני, פחות ערך, שלא זכאי למה שזכאי הגבר. היא מסתכלת על העולם, על עצמה, על התרבות ואומרת שנקודת המוצא היא שנשים נתפשות כשוות פחות, יכולות פחות. יותר מזה, היא עושה שימוש בקטגוריות פילוסופיות: האדון והעבד של הגל, הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית. אומרת שהגבר נתפש בתור הסובייקט, זה שהוא בעל תודעה, יש לו כוח רפלקסיבי, יכול לחשבו על עצמו על חייו. יש לו חירות ליזום פעולה ולא רק להיות מופעל בצורה פאסיבית. יכול לשנות את חייו, מכוון לעבר פרויקטים, ממציא עצמו מחדש, אוטונומי, עצמאי. כל עוד הסובייקט הוא בעל תודעה הוא יכול להמציא את חייו, להשפיע.
הגבר כנפש.
האישה לעומת זאת היא הגוף, זאת לא רק מטאפורה. האישה נתפשת כמי שמושפעת מעולם ההורמונים שלה. היא מושפעת מהמחזוריות הגופנית שהיא לא שולטת בה. היא מושפעת מהרחם, האישה היא תלותית, מוגבלת. האישה שבויה בקיום אימננטי, אומרת דה-בובואר, הקוראת זאת בטקסטים מהתרבות המערבית. היא שבויה בתנאים שהיא לא יכולה לשנות אותם, להבדיל מהכוח הטרנסצנדנטי של הגבר, מהחירות שלו לבחור את חייו, לעצבם. האישה מוגדרת בתור האחר של הגבר, האובייקט של הגבר. דה בובואר מנסה להסביר איך זה קרה. היא פונה לקריאה בספרות קאנונית שנכתבה ע"י גברים ובהם בוחנת דימויים של נשים ונשיות שהמציא הדמיון הגברי. זה אחד המהלכים של הביקורת הפמיניסטית, הפנייה אל הטקסטים המקובלים, אל הקאנון מתוך כמה מטרות:
·          –