דת ומדינה בישראל: איסורי החזיר עבודה סמינריונית במשפטים תוכן העניינים                                                                                                  עמודים מבוא                                                                                                                3
חופש הדת                                                                                                         5
חופש מדת                                                                                                         8
עיגון חופש הדת/מדת בחקיקה הישראלית                                                                        11
איסור מיסוד הדת                                                                                              13
חופש העיסוק                                                                                                    16
תולדות חקיקת חוק החזיר                                                                                 18
משפט משווה                                                                                                     20 פסיקה עיקרית                                                                                                   22
סיכום ומסקנות                                                                                                 23
מבוא
מערכת המשפט בישראל דנה כבר יותר מ-50 שנה באיסורים חוקיים הנוגעים לגידול חזירים ולמכירת בשר חזיר.
ישנם שני חוקים הנוגעים לעניין החזיר; החוק הראשון הינו חוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת), תשי"ז-1956 , סעיף 1 של החוק מורה- "על אף האמור בכל דין אחר, תהא רשות מקומית מוסמכת להתקין חוק עזר שיגביל או יאסור מכירת בשר חזיר ומוצריו הנועדים לאכילה." סעיף 2
קובע ש"רשות מקומית רשאית להטיל הגבלה או איסור כאמור בסעיף 1 על כל אזור שיפוטה או על חלק מסוים ממנו, ובלבד שיחולו על כל האוכלוסייה באותו אזור או באותו חלק ממנו".
עוד נקבע בסעיף 4 לחוק: "ענשו של העובר על חוק עזר שהותקן לפי חוק זה כעונשו של העובר על חוק עזר שהותקן לפי פקודת העיריות, או לפי פקודת המועצות המקומיות, הכול לפי העניין". סעיף זה מפנה לפקודת העיריות אשר מסמיך את העירייה לחוקק חוק עירוני באשר למכירתו והפצתו של החזיר.
החוק השני הינו חוק איסור גידול חזיר, תשכ"ב-1962 ,סעיף 1 קובע כי "לא יגדל אדם חזירים, לא יחזיקם ולא ינחרם". חוק זה הינו חוק ארצי, שבו נאסר גידולו של החזיר למעט אזורים מסוימים שמאוזכרים בנספח לחוק.
החקיקה בנושא החזיר בישראל לא נולדה בחיקו של טיעון הפגיעה ברגשות דתיים אלא בהשראת טיעונים של גאווה לאומית ומורשת תרבותית. עלינו לשאול את עצמנו האם זה לגיטימי שהמדינה תקדם באמצעות החקיקה ערכים לאומיים? ואם אכן לגיטימי הדבר היכן עובר הגבול אם הכלל לשימוש בחקיקה לצורך שכזה? תחייה מחודשת של משבר החזיר במשפט הציבורי התרחשה בסמיכות למהפכה המשמעותית שעברה על המשפט הישראלי בכללותו –חקיקת חוקי היסוד בנושא זכויות אדם. אכן, חוקי יסוד אלה לא הסדירו את הנושא של חופש הדת, על רקע המודעות לאופי הנפיץ שלו. כאן המקום לאזכר שבלהט אחד הדיונים בכנסת, שעסק באיסור הכללי לייבא לישראל בשר טרף, טען ח"כ יוסף לפיד , מנהיגה דאז של סיעת שינוי, כי "לאסור על אדם חילוני לאכול בשר חזיר זה בדיוק כמו לכפות על אדם דתי לאכול בשר חזיר…כי הדמוקרטיה היא אמונה ודת לא פחות מקודשות מהדת היהודית".  האומנם כך הוא הדבר, הפגיעה כפי שהוא מוצגת ע"י ח"כ לפיד זהה? העבודה לא כוללת רשימה ביבליוגרפית