מבוא
בסמינריון שלנו ברצוננו לעמוד על שאלות שונות הנלמדות מפרשנותם של השופטים והתייחסותם של מבקרים, מלומדים, שמאלניים קיצוניים וימינים קיצוניים כאחד :-
1 –      האם הפ"ד פסק דין קעדאן קעדאן נתן גושפנקא משפטית לשוויון מלא או שמא נתגלו מקרים בהם השוויון מסתייג?
2-      האם המדיניות הפוליטית הנקוטה כלפי מיעוטים בכלל וכלפי  ערבים בפרט, תוך השוואות למדינות אחרות, הן בהווה והן בעבר, במדינת ישראל היא מוצדקת לאור מאבק הישרדותה המיוחד?
3-      האם מתן פ"ד נגד אפלייה בלתי מוצדקת הוא דבר נורא, שמביא את השופטים להתלבטות במשך שנים לנתינו?
4-      הניתן להעלות על הדעת כי דיונים שנידונו במאה ה18 וה19 בבתי משפט שונים בעולם יידונו בישראל במאה ה21, וזה תוך הסתכלות על המדינה ממבט מודרני?
5-      מה בין שחורים ללבנים בשנים הנ"ל לבין ערבי ישראל ויהודים?
6-      בטחון היא המלה שכמעט מצדיקה כל מעשה בלתי מוסרי בלתי מאופק חסר כל ריסון במדינת ישראל, האם המדינה נפלה בטעות בייחוסה למלה זו דרגת על?
7-      מה בין היות המדינה יהודית לבין השוויון?
8 –      האם יש באי התגייסות ערבים לצבא צידוק מספיק לאפלייתם?
שוב פעם נדגיש כבר עתה, כי הסימניריון שלנו יידון בכלל הבעיות מתוך הנחה שפ"ד קעדאן הוא שהפיל את האסמון או במילים אחרות הוא ששבר את הכלים, שני מבואים מתבקשים לשם הצגה ברורה למצב השורר במדינה, מבוא היסטורי לקיומה של המדינה וזכותו של העם היהודי לחיות בה, ומבוא היסטורי להימצאות הערבים וגירושם מהמדינה.
ערביי ישראל, מושג שנידון בפסיקה, במאמרים, בעולם הערבי ובעולם האירופי, ננצל הזדמנות זו כדי להראות כמה קשיים נתקלים בהם, אתחיל בזאת שערבי ישראל מהווים מיעוט מיוחד, מורכב, שאין לו מקביל ברחבי העולם, מיעוט האוצר בתוכו תכונות רבות, בניו ישראלים, מחזיקים ת.ז כחולה, קוראי הארץ, מעריב, ידיעות אחרונות, צופי מבט, צעירים דומים היום לבני גילם בארץ כולה בלבושם, בהתנהגותם, באורחות חייהם אולם הם שומרים בקנאות על ערביותם, גאים בלאומיותם, חותרים להיות שווים ולא יוותרו על זכותם להיות שונים, אכן אנו מיעוט שחובק ניגודים, ששואף להשתלב בחיי המדינה בלא לאבד עצמיותו, נאבק בתוך מערבולת זרמים מתנגשים, לממש זהותו על כל מרכיביה, אך ללא פלא, ישנם כאלה שדרגת הזדהותם הגיעה לשינוי שמם לשמות עבריים, כ800 איש בכל שנה עלייה אשר נחשבת לניכרת במשרד הפנים, כל הנאמר לחוד והתייחסות המדינה לחוד, אפלייה בחינוך ותקצובו, אפלייה בכניסה למועדונים, אפלייה במחסומים, חיפוש מתמיד באוטובוסים ברכבות בכל מקומות ציבוריים, אפלייה במוסדות חינוך מסויימים, אפלייה מצד השוטרים, אפלייה ברכישת מקרקעין, אפלייה במתן פסקי דין וזמן נתינתם אם ניתנים הם, מה בין חינוך לביטחון, מה בין מועדון לביטחון, מה בין רכישת מקרקעין וביטחון, על שאלות אלה תשובתי בסימנריון תהא שלילית בכל מובן המלה. בלפור, הכרזת העצמאות, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והזכויות הבלתי מנויות בו, היות המדינה יהודית ודמוקרטית, לא מספיקים לשם רכישת קרקע בקציר ע"י משפחת קעדאן, יש שטוענים שהמשפחה חיפשה כותרת, ואזכיר לאלה שזיכרונם בוגד בהם, את אשר עברו הוריהם והורי הוריהם, ע"י ציטוט דבריו של השופט ברנזון בפ"ד בורקאן :" כשגילינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו קרבנות היינו לאומות העולם שבתוכם ישבנו ובכל הדורות טעמנו את הטעם המר של רדיפות, נגישות והפליות, רק בגלל היותנו יהודים שדתיהם שונות מכל עם, מלומדי ניסיון מר ואומלל זה, שחדר עמוק עמוק להכרתנו ולתודעתנו הלאומית והאנושית, ניתן לצפות שלא נלך בדרכים הנלוזות של הגויים, ובהתחדש עצמאותנו במדינת ישראל עלינו להיזהר ולהישמר מכל צל של הפליה, ומנהג של איפה ואיפה כלפי כל אדם לא יהודי שומר חוק הנמצא אתנו ורוצה לחיות עמנו בדרכו שלו לפי דתו ואמונתו, שנאת זרים קללה כפולה בה, היא משחיתה את צלם אלוהים של השונא וממיטה רעה על השנוא על לא עוון בכפו, עלינו לגלות יחס אנושי וסובלני כלפי כל מי שנברא בצלם ולקיים את הכלל הגדול של שוויון בין כל בני אדם בזכויות ובחובות". הפ"ד עצמו ניתן לאחר התלבטויות רבות שנלמדות ממשיכת זמן נתינתו ומשליחת העותרים להליכי גישור לשם התחמקות מנתינת פסק דין עקרוני בסוגיה עקרונית, שיכולה לשמש מפנה ואבן יסוד להשתרשות השוויון במדינה, הליכים אשר עלו בשרטון, ואז לא נותר לשופטים לדבר בשפה רזה, בחשש גדול ובשפתיים קפוצות, אך בנוסח שאינו משתמע לשתי פנים, כתב בית המשפט העליון הישראלי סוף סוף החלטתו הפוסט ציונית, זו החלטה פוסט ציונית כיוון שהיא מנתקת את המשוואה ההיסטורית הפוליטית ובעיקר התודעתית בין המושג אדמות המדינה לבין המושג אדמות הלאום, משוואה אשר קבעה כי אדמות המדינה הן למעשה רכושם היחודי של היהודים, יחד עם זאת בין השורות אפילו לא ניתן למצוא רגשי חרטה על מדיניות שננקטה ברוב השנים, בהשוואה לדוגמת פסיקתו של בית המשפט האוסטרלי שבו הכיר בעוול ההיסטורי שנגרם לילדים שאיבדו את אדמתם, ליתר דיוק, ברצוני לעמוד על דוגמת השחורים בארצות הברית כדי להראות כי סוגיית הערבים ב2005 של מדינת ישראל לא רחוקה עד כדי כך מסוגיית השחורים בשנות החמישים של ארצות הברית, דבר המביא בושה וחרפה לפתחי בתי משפטנו, דבר המשקף אי תקינותה של חברה העומדת בזכות עצמה, דבר הפוגע בעקרונות על שסוכם ונחתם עליהן משנות החמישים, תוך התייחסות להשלכותיהן של שתי הסוגיות, בסוגיית בראוון נקבע כי העיקרון נפרד אבל שווה,  שאפשרה סגרגציה בין תלמידים שחורים ללבנים בארצות הברית, מנוגדת לחוקה, פרשת בראוון אומנם נחשבת לפריצת דרך מרכזית במאבק השחורים לשוויון זכויות בחברה האמריקאית, אך הנתונים על תוצאותיו המעשיות של פ"ד מעוררים מחשבה, החלטתו של בית המשפט העליון בארצות הברית התקבלה במאי 1954,  אך הנתונים מראים כי פ"ד נשאר על בתוך כותלי בתי המשפט, ומהשמועות שהגיעו לרחובות, כנראה לקחו על עצמם השומעים השחורים האחריות ותוך אומץ לב להיכנס למתחם אותם בתי ספר, 3 שנים לאחר מתן פ"ד 0.15% רק היוו התלמידים השחורים מכלל התלמידים, אך אין זה סופו של פסוק, אלא למרבית הצער, 10 שנים שרר מצב זה אך בשנת
1 964 המציאות שונתה, וזה לא ע"י בתי הספר, ולא ע"י שינוי צבעם של השחורים , אלא ע"י חיקוק חוק זכויות האזרח האמריקאי, חוק זה העניק שיניים להחלטה של בית המשפט, הוא שלל תקציבים מאזורים שלא קידמו אינטגרציה, העניק תמריצים לבתי ספר שקידמו אותה, והעביר את נטל התביעה המשפטית בגין אפליה מכתפי התובע הבודד וחסר המשאבים אל מנגנון התביעה הפדראלי.  מדוגמה זו שהעלינו ניתן להפיק שני לקחים ביקורתיים, ראשית, הכל תלוי במדינה ובמדיניות הנקוטה, ובמידת התערבותה, בכך מסיקים אנו כי אי התערבות המדינה והמחוקק בסוגיה זו תשאיר את המצב לאושרו, אך מוטל ספק בליבנו שמא הם מחכים כדי להגיע לעשר שנים כנעשה בארצות הברית, שנית,  התנגשות מהותית פנימית נובעת מהשוואת שתי הדוגמאות, וזה בשל היות מדינת ישראל כבר מצוידת בכלים המתאימים, הן מבחינת חוקים, שליטה, דמוקרטיה, כנסת שמבוססת על 120 חבר כנסת, מלומדים, פרופים, מודעות למצב הקיים, כיבוד הרשויות,  האם יש עוד מקום לא להעניק נפקות לא רק משפטית אלא גם פוליטית, מדינתית לקביעות נורמטיביות צודקות, שאינן מפרידות בין בני אדם על רקע לאום, דת, אתניות? סיבות סמויות לעקיפת אפליה מוצהרת, אחד התנאים שניתן לראותם הן לפני פ"ד קעדאן והן אחריו, בעיתונות, בדרישה למקומות עבודה, לרכישת דירות, לכניסה למועדונים, היא היות האזרח עבר צבא, נתחיל באלה שכן התגייסו, חיילים ערבים אלה מופקדים על ביטחון המדינה, אך הם נתקלים במהלך כל שירותם הצבאי ביחס של חשד תמידי, ברמה הרשמית והלא רשמית גם יחד, החיילים הערבים צריכים להוכיח שוב ושוב שניתן לבטוח בהם, חיים שאף בן אדם סביר לא היה מקבלם על עצמו, מצד שני הערבים קיבלו פטור מהתגייסות דרך הממשלה, ולא דרך בחירה חופשית, הטיעונים המרכזיים של ממשלות ישראל להצדקת הפטור ההיסטורי משירות הצבא שניתן לרוב הערבים הוא שגיוסם יהווה פרצה ביטחונית, כלל הנ"ל מנוגד הוא להיגיון וגם לדמיון, ללא שום קשר לצדקת הדברים, הועלו סיבות לאי גיוסם של ערבים ואותן סיבות שימשו אותם להפליה מתמדת אשר פורשת את כנפיה לכלל התחומים.
הננו רואים בבעיה העומדת לפנינו כבעיה ערכית, מוסרית, עקרונית, היסטורית כאחד, שינוי מנטאליות, תפיסות עולם, זוויות ראיה, מדיניות ממשלתית היא הפתרון, וזה לאור הדוגמאות שהצגנו דלעיל, פ"ד קעדאן אינו פ"ד המתמצא בסוגיה מוגבלת בתחום מוגבל, מנקודת ראייה אחת, אלא משתרע הוא על כל תחומי החיים וניתוקו מכך מעלה חשד סביר ואף קרוב לוודאי להימצאות מטרות סמויות בלתי חוקיות ומוסריות, להימצאות עקרונות מוכתרים אך טמונים בספרי החקיקה, להימצאות עקרונות מנוגדים במוחם של תומכיהם, ובטח במוחם של מתנגדיהם, וכל זה לשם מה, לשם ציור תמונה יפה מעורפלת אומנותית בפני העולם.
התמונה שציירנו לעיל אינה אלא חלק בל יינתק ממעגל של בעיות חברתיות יום יומיות שנתקלים בהם ערבי ישראל, כאשר בלט ביניהם סיפורה של משפחה שהחליטה להיאבק, בדרכה משלה היא, דרך חוקית, מעבר בין דלתות בתי המשפט תוך מיצויי כלל הדינים שהיו אמורים הן ע"פ התקנות והן ע"פ החוקים לקיימם, שוויון הם דוגלים ולאו דווקא העדפה מתקנת דבר אשר אדון בו בהמשך, דוגמאות ממחישות לא חסרות אך נתמקד בסימנריון שלנו בנקודות עיקרוניות מהותיות אשר אותו פ"ד השליך עליהן, וכך גם משליכות עליו הן, יהדות המדינה, והדימוקרטיה שבה, שאלה עיקרונית זו אשר צויינה במאמרים רבים, תוך עמידה על הקשיים שבה, ואיך היא נוגעת לרכישת מקרקעין, נושאי האפלייה המתמדת על כל צורותיה, ועל כן לא נחסוך מכם מידע על מגילות הזכויות בעולם מימי קודמין. נקודה נוספת הנה קיום שליחות מהמדינה למוינהל מקרקעי ישראל כאשר האחרונה העבירה את סמכויותיה, לגוף הסכונות היהודית הציונית, הגוף השלישי הוא המפלה ולאו דווקא המדינה למרבית הפלא, מה העקרונות המנחות? מי קבען?
ואיזה מדיניות ננקטה במקביל ע"י המדינה במידה והאשמה הנה אשמתם של פקידי הסוכנות ושיקול דעתם הלקוי במידה מסויימת, השלכות הנעשה והננקט מנקודת מבט המשפט המינהלי, שיקולים זרים, חוסר סבירות, אי עמידה בערונות יסוד חוסר תום לב, שיקולים אלה הוצאו להורג ע"י מתחם הסבירות הרי, והשופט ברק כידוע לכל הוא ראשון הדוגלים בו.  תוכן עניינים
          נושא                                                                                                עמודים                 מבוא                                                                                2-5
        זכויות האדם – שוויון                                                                        6-9
    מגילת העצמאות                                                                           9-13
  יהדות ודימוקרטיה                                                                        
1 3-14
פרשת בראוון האמריקאית השוואה                                              
1 4-17
    מינהל מקרקעי ישראל                                                                
1 7-23
  העדפה מתקנת                                                                                 23-24
הרע במיעוטו                                                                                  
2 4-26
        סיכום                                                                                              
2 7
     ביבליוגרפיה                                                                                    
2 8