המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה החברה הישראלית סוגיית "מהגרי העבודה" בישראל     מגיש :   מרצה ומתרגל : תאריך הגשה :   תופעת הגירת בני-אדם לצורך עבודה הנה תופעה עולמית המצויה במגמת עלייה מתמדת. התופעה הגיעה למימדים חסרי תקדים כבר בראשית שנות ה-2000 כאשר מדי שנה, כך על-פי הערכות, מיליוני גברים ונשים נודדים אל מחוץ לארצם בחיפוש אחר תעסוקה וביטחון אישי וכלכלי.  הגורמים המניעים הגירת בני-אדם כוללים נסיבות שונות כגון עוני, מלחמות אזרחים, אסונות טבע, פערי-שכר ורמת-חיים בין מדינות, תיעוש גובר, הוזלת עלות התחבורה והתקשורת ועוד. מצד שני, מאז שנות ה-70, התפתחה במדעי החברה מגמה מחקרית שאינה רואה עוד את ההגירה כגחמה אישית של המהגר עצמו, המחפש עושר ואושר, אלא מפנה את הזרקור אל המדינות קולטות המהגרים המעודדת את ההגירה אליהן (קמפ ורייכמן, 2006). דוגמה לכך ניתן לראות במדיניות עידוד ההגירה שנקטו גרמניה ומדינות אירופה נוספות לאחר מלחמת העולם השנייה במטרה לשקם את הריסות המלחמה. תופעת ההגירה הינה חסרת תקדים לא רק בהיקפיה אלא גם בהשפעותיה על סדר היום החברתי, הכלכלי, הפוליטי ואפילו על תחומי איכות הסביבה (שיר-רונן, 2008). האיחוד האירופי  פרסם לאחרונה דו"ח בו הוא טוען כי התחממות כדור הארץ עתידה לגרום לעימותים חריפים ולמלחמות אזרחים במלחמה על משאבים מצטמצמים, למחסור במים ולדלדול האדמות הפוריות הראויות לחקלאות, דבר שיוביל להגירה המונית מאזורים לא יציבים אל מדינות המצליחות לעמוד מול המשבר האקולוגי (טריינור, 2008).
לסיכום, ניתן לומר כי הגירת העבודה לישראל שימשה אמצעי לעיצוב החברה הישראלית בידי מנהיגי המדינה ובעלי הכוח בה. מהגרי העבודה תרמו לעיצוב תפיסה כלכלית ניאו-ליבראלית תוך כניעה לאינטרסים של המעסיקים המאורגנים והחלשת יכולת העובדים המקומיים להתמקח על תנאי העסקתם. במקביל שימשו המהגרים בעשורים האחרונים ככלי למניעת הצורך בפועלים פלשתינאים כחלק מהניסיון שהחל בהסכמי אוסלו להפריד בינינו לבנם. המהגרים הפכו בעל כורחם לאמצעי בידי בעלי הכוח ובידי מקבלי ההחלטות ולפעמים נדמה כי נשכח לחלוטין שמתחת למעטה הפונקציונאליות מסתתרים במרתפים חשוכים ובדירות טחובות בדרום ת"א אלפי בני אדם, גברים, נשים וילדים, ממגוון מדינות, תרבויות ודתות, שהגיעו לישראל עם צפיות גדולות לחיים טובים יותר להם ולבני משפחותיהם ונתקלו בניכור, באטימות ובעיקר בניצול.