תקציר העיסוק בנפש האדם שזור לכל אורך ההיסטוריה האנושית. נפש האדם ככלל ומחלות הנפש בפרט, העסיקו רבות לא רק אנשי רפואה ופסיכיאטרים אלא גם אנשי דת, רוח וחוק, כשהנושא תופס מקום נכבד גם ביצירות אומנות, בספרות,  בתיאטראות וכדומה.
לא בכדי תפס העיסוק בנפשו של האדם בתחומים רבים, שאינם נוגעים דווקא לאופן הטיפולי/ הרפואי, כיוון שהליקוי הנפשי, המוליד התנהגות חריגה מהווה מדד ואינדיקציה להיפוך, קרי לשפיות, לבריאות הנפש ולהתנהגות נורמטיבית. על נדבך אחד מתוך השיקוף האמור, עמד כבוד השופט ברק  "…אמור לי כיצד מטפלת חברה בחולי הנפש שלה ואומר לך מהי מידת מחוייבותה של אותה חברה לזכויות הפרט ולשלום הציבור …
".     לא מעט חוקים נחקקו בחברה המודרנית, מתוך ניסיון למצוא איזון בין הגנה על זכויותיהם של אלו שהוגדרו כלוקים בנפשם לבין ההגנה על כלל הציבור שעלול להיפגע מהתנהגות חריגה העשויה לפגוע במרקם ובסדר החברתי.
בעבודה זו אראה, כי עיון בהסדרים המשפטיים, הנוגעים בעיקר לסוגיית האשפוז הכפוי של חולי הנפש, מורכב ממערכת איזונים, המשלבת מספר גישות, אשר מתנגשות ואף סותרות האחת את רעותה, כיוון שכל גישה מייצגת מושא ערכי העומד בפני עצמו. כך ועל קוצו של יוד מציגה הגישה הפטרנליסטית התערבות חברתית בענייניו של הפרט, כאשר זה אובחן כלקוי בנפשו, בעוד שהגישה של חירות הפרט שמה בראש ובראשונה את זכותו של הפרט שלא לאפשר התערבות חיצונית בענייניו. לכך מתווסף הצורך של החברה המודרנית להגן על הציבור מפני פרטים שעלולים לפגוע בסדר החברתי ומסכנה הצפויה לשלום הציבור. כבוד השופט ברק עמד על סוגיית חולי הנפש באספקלריה המשפטית והיטיב לחדד את האופן בו מעמיד חולה הנפש את מערכת המשפט והחברה בפני דילמות קשות ובזו הלשון :"… מן העבר האחד ניצב חולה הנפש. זכותו היא כזכותו של כל האדם.  כבודו שלו הוא ככבודו של כל אדם אחר. פגיעה בחירותו כמוה כפגיעה בחירותו של כל אדם אחר. אדם אינו מאבד את זכותו לכבוד ולחירות אם הוא חולה נפש. אשפוז כפוי פוגע בחירות. אשפוז כפוי פוגע בדימוי העצמי.
בחברתנו הוא מטיל סטיגמה בחולה.. מן העבר השני, קיים הרצון לטפל בחולה ובנזקק.
חולה הנפש אינו יכול להגן על עצמו. לעיתים קרובות הוא מתקשה להביע את עצמו. החברה צריכה להגן עליו ולטפל בו. אשפוז כפוי הוא מכשיר חשוב לטיפול בחולה הנפש. בצד שני אלה עומד שיקול שלישי,  והוא השיקול של שלום הציבור. חברה צריכה להגן על עצמה בפני נזקים שחולה הנפש עלול לגרום..
כבוד השופט ברק מוסיף ומבהיר, כי שיקולים אלה מתנגשים זה עם זה במקרים רבים ועל כן יש ונדרש לאזן ביניהם, כאשר האיזון לשיטתו של כבוד השופט ברק משקף את תפיסותיה ועמדותיה של החברה:  "…בימי-הביניים היו חולי הנפש מוצאים להורג או מושלכים לבתי הסוהר. בתקופת הרנסנס הם הושמו במוסדות… מאז התקדמה החברה. מחלת נפש אינה פשע אלא חולי. מטרת החברה אינה להקיא מתוכה את חולה הנפש אלא לטפל בו, וזאת תוך הכרה בזכותו כאדם מזה ובצורך לשמור על שלום הציבור מזה. אכן, עמדת החברה כלפי חולי הנפש משקפת את רמתה המוסרית, ערכיה ורגישותה לחיי האדם ( החולה והבריא ). .." עבודה זו עוסקת, אפוא, בזיקה הישירה שבין הרפואה הפסיכיאטרית לבין מערכת המשפט, בדילמות המשפטיות הנעוצות בצורך החברה להגן ולחילופין להתגונן, בדילמות אליהן נקלע המטפל הפסיכיאטרי, תוך זיקה ישירה למצב התחיקתי הנתון, בזכויות חולי הנפש וכמובן בסדרי הדין הנוגעים לכל אלה. זאת ועוד, השאלה אם לשלול חירותו של אדם בניגוד לרצונו, על דרך אשפוז כפוי, מעמידה דילמות קשות, ביניהן מוסריות, בפני אנשי המקצוע, שכן עליהם להטמיע, כאמור, במסגרת שיקוליהם מערכת איזונים מורכבת המעמידה לא אחת את המטפל/הפסיכיאטר בחשיפה ממשית להתרשלות מקצועית בתפקידו וזאת בין אם הוא מאשפז חולה בכפייה ומסתבר כי המטפל שגה באבחון, בין אם מאושפז חולה בכפייה וזה שולח יד בנפשו או פוגע באחר, במהלך הטיפול או לאחר שחרורו ובין אם אין החולה מקבל כל טיפול (בשל סירוב החולה או בשל שקול דעת של המטפל כי החולה אינו עונה לקריטריונים של אשפוז כפוי) וזה פוגע בעצמו ו/או באחר.  סוגיית הרשלנות הרפואית, אפוא, בשים דגש על רשלנות רפואית במתן הוראה על אשפוז כפוי, תתפוס חלק מרכזי בעבודה זו, תוך שאינני מתיימר כמובן למצוא לה פתרונות, כי אם לתאר את המצב כפי שהוא, על הדילמות השונות והכל בזיקה ישירה להיבטים המשפטיים הנוגעים לעניין.  ת    ו    כ    ן                   ע    נ    י    י    נ    י    ם  :

1 .   פרק א – מבוא
3-5
2 .   פרק ב' – החוק לטיפול בחולי נפש – המסד והלאקונה 6-8
3 .   פרק ג' –  אשפוז כפוי – מהו?: 9-14
3 .1   כללי 9-11
3 .2   מסלולי האשפוז – המסלול האזרחי אל מול המסלול הפלילי 11-14
4 .   פרק ד' – הקריטריונים למתן הוראה לאשפוז כפוי
1 5-22
4 .1   הדרישה הראייתית 15-17
4 .2   הביקורת באשר לסמכות הפסיכיאטר המחוזי 17-18
4 .3   הועדה הפסיכיאטרית 18-21
4 .4   ערעור בפני בית המשפט המחוזי 22-22
5.    פרק ה' – אשפוז כפוי למול הזכות לחירות ע"פ חוי כבוד האדם 23-26
6 .    פרק ו' – רשלנות 27-37
6 .1   החקיקה הרלוונטית – 27-29
6 .2   כליאת שווא/אשפוז שלא כדין בבית חולים לחולי נפש 30-37
7.    פרק ז' – סיכום 38-39
8 .    פרק ח' – בביליוגרפיה 40-40 ת    ו    כ    ן                   ע    נ    י    י    נ    י    ם  :

1 .   פרק א – מבוא
3-5
2 .   פרק ב' – החוק לטיפול בחולי נפש – המסד והלאקונה 6-8
3 .   פרק ג' –  אשפוז כפוי – מהו?: 9-14
3 .1   כללי 9-11
3 .2   מסלולי האשפוז – המסלול האזרחי אל מול המסלול הפלילי 11-14
4 .   פרק ד' – הקריטריונים למתן הוראה לאשפוז כפוי
1 5-22
4 .1   הדרישה הראייתית 15-17
4 .2   הביקורת באשר לסמכות הפסיכיאטר המחוזי 17-18
4 .3   הועדה הפסיכיאטרית 18-21
4 .4   ערעור בפני בית המשפט המחוזי 22-22
5.    פרק ה' – אשפוז כפוי למול הזכות לחירות ע"פ חוי כבוד האדם 23-26
6 .    פרק ו' – רשלנות 27-37
6 .1   החקיקה הרלוונטית – 27-29
6 .2   כליאת שווא/אשפוז שלא כדין בבית חולים לחולי נפש 30-37
7.    פרק ז' – סיכום 38-39
8 .    פרק ח' – בביליוגרפיה 40-40