מבוא
"הישראלי המצוי אינו עוקב אחר דיוני התקציב. כאשר קרייני החדשות מבשרים על "הגזירות החדשות", הוא מקבל זאת כ"מכה משמים" שאינה בתחום העניינים שבהם הוא אמור להיות מעורב. במקרה הגרוע התקציב נתפס כ "עניין של כלכלנים", דהיינו אינו שייך לבני תמותה רגילים; במקרה הגרוע לא פחות, התקציב נתפס כעסקה המתבשלת שנה אחר שנה בין פוליטיקאים חמדנים מעל ראשם ויכולתם להשפיע של "האנשים הקטנים""( סבירסקי, 2004; 2
5 ).
חשיבותו המרכזית של תקציב המדינה בחיי היום יום של כל אזרח במדינת ישראל, דורשת מאתנו, על אף הקושי בדבר,  להיכנס לעובי הקורה של הדעות השונות בנוגע לנושא זה. המחלוקות בין האידיאולוגיות הכלכליות השונות, כמו המדיניות, מייצגות  תפיסות עולם שונות. כל אחת נותנות פרשנות ופתרונות, לעיתים הפוכים,  למצוקות הכלכלית-חברתית הפוקדות את המדינה. שתי הגישות  הכלכליות המרכזיות עליהן אתמקד בעבודה זו הן: האסכולה "הניאו-ליברלית" והאסכולה "הסוציאל-דמוקרטית". הזרם ה"ניאו-ליברלי" או "השמרני" מאמין שהמשטר הקפיטליסטי הקיים, המבוסס על שוק חופשי, הפועל ללא התערבות המדינה, יכול לספק באופן נאות את הצרכים הכלכליים והחברתיים של הפרט והכלל כאחד. את הדגש, שמים תומכי גישה זו, על טיפוח ערכים אינדיבידואליסטים של הישג אישי ותחרות והעדפתם על פני ערכים קולקטיביסטים של שיתוף פעולה סולידריות חברתית וצמצום פערים. הזרם "הסוציאל-דמוקרטי" תומך, לעומת זאת, בצירוף של מדיניות חברתית-כלכלית המוכר בשם מדינת הרווחה. התומכים בזרם זה טוענים שפעולה בלתי מרוסנת של כוחות השוק החופשי במדינות קפיטליסטיות אינה יכולה לספק את צרכי הביטחון החברתי והכלכלי של כלל האוכלוסייה ובעיקר של השכבות החלשות. כדי להתגבר על מגבלות אלה, על המדינה לקחת חלק פעיל בחיי הכלכלה והחברה ולתקן את העיוותים שגורמים כוחות השוק החופשי. (דורון, 1995). לצערנו, רוב הסקירה התקשורתית ורוב הדיונים בנושא התקציב, בשיח הישראלי, מסתכמים בדיון על הקצאה ולא על ערכים או על בסיס תפיסתי. לפיכך, אנסה דווקא לאמוד על המחלוקות האידיאולוגיות העומדות מאחורי הויכוחים סביב נושא התקציב ולנסות למקם את המערכת הפוליטית על הציר שבין שני הזרמים שהוצגו לעיל.