עבודה סמינריונית בנושא : מדיניות הביטחון של מעצמת על – כיצד מדיניות הביטחון (National Security) של ארצות – הברית משפיעה על גישתה כלפי עקרונות בקרת הנשק (Gun Control) וכלפי הסכמי בקרת הנשק בהתאם לראי התקופה תוכן עניינים
הקדמה
1   פרק 1 – מבוא                                                                                                      
4     1.1 מהי גלובליזציה ומהו גיאופוליטיקה?                                              
4   1.2 מדיניות בטחון
6   1.2.1 איום 7
  1.2.2 שימוש בתעשיית נשק ככלי במסגרת יחסים בין – לאומיים
8   נשק גרעיני וביולוגי
1 1
  1.2.3 בקרת נשק
1 2
  1.3 מדיניות הביטחון של ארצות – הברית כלפי בקרת נשק
1 6
  1.3.1
סקירת המדיניות במהלך המלחמה הקרה [1945 – 1988 ]
1 6
  1.3.2
סקירת המדיניות החל מ- 1988 ועד לאירועי ספטמבר 2001
1 7
  1.3.3
סקירת המדיניות לאחר אירועי ספטמבר 2001
1 9
פרק 2 – דיון ומסקנות
2 6
  פרק 3 – סיכום
2 9
  מקורות
3 1
    "הרוצה בשלום, ייכון למלחמה".
מבוא
גלובליזציה מוגדרת כאינטגרציה כלל עולמית. מדובר בפעילות משקית ואף תרבותית של מדינה אחת החוצה גבולות ומדינות. על פי גולדמן, גבולות ומרחק אינם נחשבים למהותיים במסגרת היחסים החברתיים. המערכת הגלובלית הופכת למרחב של רשתות חוצה גבולות. איום מוגדר כתפיסת כוונתו ויכולתו של גורם כלשהו לגרום נזק או למנוע השגת מטרה. במידה והאיום נתפס כאובייקטיבי, על מקבל המסר להאמין כי המאיים יפעל בהתאם לאיומו. קיים קשר בין איום להחלטות מדיניות – ככל שהאיום נתפס כגדול יותר, כך יקטן הסיכון שהמעורבים יהיו מוכנים לקבל על עצמם. תחום הביטחון הלאומי מתמקד בהבטחת קיום האומה והגנה על האינטרסים הלאומיים שלה. זהו אינטרס חיוני, בו מגולם אינטרס הקיום הפיזי והריבוני של כל אומה. לתוצאות המלחמה נודעות השפעה ישירה על האוכלוסייה כולה. שהאזרחים כולם שותפים פעילים למאמץ המלחמתי ואף התשתית הכלכלית והחברתית משרתת מאמץ זה. הצדדים הלוחמים לעצמם נטלו לעצמם לכבוש, לנטרל או להשמיד אוכלוסייה ומערכות תשתית במטרה לסייע במלחמה. ההצטיידות המתגברת של אומות שונות באמצעי לחימה מתקדמים ובטכנולוגיה צבאית מסכנת אינטרסים, חירות, ריבונות וקיום לאומי. התפתחות זו מאיימת על קיומן הפיזי של אומות שלמות.
שאלת הביטחון הלאומי תלויה בביטחון הבין – לאומי  ומותנה בסדר העולמי כולו. כוח ההרס העצום אשר מצוי בנשק גרעיני והאיום שהוא מציב דחפו רבים לתור אחר דרכים במטרה למנוע את הפגיעות העלולות להיגרם. במסגרת זו, בקרת הנשק משמשת כמרכיב מהותי באסטרטגיה וביחסים הבין לאומיים. למעשה, הדיון על בקרת הנשק הגרעיני והגבלתו היה מהחשובים ביותר לקראת שיתוף הפעולה בין ברית – המועצות וארצות – הברית והסכמים אשר עוסקים בנושא נחתמו ביניהן. בעבודתנו זו, בחרנו לעסוק בנושא מדיניות הביטחון של ארצות הברית כמעצמת – על, תוך התמקדות בתחום בקרת הנשק ברמה העולמית. במסגרת זו, יש לבדוק כיצד מדיניות הביטחון של ארצות – הברית משפיעה על גישתה הן כלפי עקרונות בקרת הנשק והן כלפי הסכמי בקרת הנשק?
בנוסף, האם בא לידי ביטוי שינוי במדיניותה של ארצות הברית בעניין בקרת הנשק בהתאם לראי התקופה? במסגרת זו, יש לבחון את מדיניותה של ארצות הברית כפי שהדבר מתבטא בעיקר כלפי ברית – המועצות וכלפי רוסיה. בנוסף, יש לבחון אפשרות לשינוי במדיניות זו לאור סיומה של המלחמה הקרה ולאור אירועי ה- 11 בספטמבר, 2001. בניסיון לענות על שאלות אלו, תתבצע סקירת הספרות התיאורטית והמחקרית אשר עוסקים בעניין בנוסף לסקירת דוחות אסטרטגיים שמשרד ההגנה האמריקני פרסם, תוך יצירת דיון נפרד אשר ינסה לענות על השאלות שהועלו לעיל.
במסגרת ניסיוננו לענות על שאלות אלו עולה הטענה, כי מדיניותה הביטחונית של ארצות – הברית תומכת בעקרונות הרעיוניים של בקרת הנשק, אם כי בעקבות היותה מעצמת על, היא תראה לנכון לתמוך בהסכמי בקרת נשק או להפר הסכמים אלו בהתאם לצרכיה הביטחוניים.
טענה נוספת הנה, כי ארצות – הברית עלולה לשנות את מדיניותה בעקבות תפיסתה כי זהותו של מקור האיום השתנה.
   סכסוך בין – לאומי מתנהל ללא מסגרת ממוסדת ובמערכת אנרכית. באמצעות בקרת הנשק, המדינות מגבירות את היציבות באזור, ומצמצמות נזק שתגרום המלחמה. כך, מושגים אינטרסים משותפים המועילים לצדדים המעורבים למרות העוינות הקיימת. רעיון הפירוז הגרעיני מלווה את עידן האטום מראשיתו. עם זאת, לא סביר כי מעצמות יוותרו מרצון על האופציה הגרעינית המאופיינת באיום מחד וריסון מאידך. מנתונים המוצגים אצל קלדיקוט, ישנן 30,000 פצצות גרעין, כאשר 97% מתוכן מוחזקות על ידי ארצות הברית ורוסיה. ביחסים בין מעצמות אלו, בקרת הנשק נקשרת לענייני ביטחון לאומי ומדיניות ביטחון. כל מעצמה ביקשה לנצל את הסכמי בקרת הנשק במטרה להשיג יתרון אסטרטגי לעצמה ולבטל את היתרון של האחרת. ממשלת בוש הדגישה כי האיום של הנשק הלא קונבנציונאלי הוא אחד מאתגרי הביטחון החשובים ביותר, בפניהם יש להתמודד. אירן, עיראק וצפון קוריאה נתפסות כמאתגרות ביותר בהקשר זה. תחילה ננסה לסקור מושגים בסיסים בתחום ולהציג את הנפשות הפועלות, החל ממושג הגלובליזציה, איום ומדיניות ביטחון וכן, לבדוק כיצד תעשיית הנשק משמשת ככלי ביחסים בין – לאומיים. בהמשך, נציג את מדיניות הביטחון של ארצות – הברית בהתאם לעקרונות בקרת הנשק. במטרה לבחון האם ליחסים עם ברית – המועצות, רוסיה וכן, אירועי ספטמבר 2001
משפיעים על מדיניות הביטחון של ארצות – הברית ועל גישתה כלפי הסכמי בקרת נשק, יש לסקור מבחינה היסטורית בספרות המקצועית העומדת לרשותנו ואת הנתונים הקיימים, מתום מלחמת העולם השנייה ועד היום, את מדיניותה של ארצות – הברית ופועלה בתחומי בקרת הנשק ברמה הבין – לאומית. במסגרת זו, יש לסקור שלוש תקופות עיקריות, במסגרתן נכללים שחקנים עיקריים אותם ארצות הברית תופסת כאיום – תקופת המלחמה הקרה שהתרחשה בין בשנים 1945 עד 1988, כאשר ההתמקדות הייתה מול הגוש המזרחי ; בין השנים 1988 –
2 001, כאשר באותה התקופה רוסיה נתפסה כאיום ; והחל מספטמבר 2001, אז המוקד הועבר ל"ציר הרשע". במסגרת תקופות אלו, יש לסקור תוכניות הגנה שונות, כגון התכנית הלאומית להגנה נגד טילים (NMD) וכן, הסכמי בקרת נשק, כגון ההסכם שהגביל את הצבת מערכות להגנה מפני טילים בליסטיים (ABM).