ניתוח הטענות התיאורטיות של המאמר Hitchcock, feminism, and the patriarchal unconscious בנושא: עמדת הסובייקט הנשי ביחס לנרטיב הקלאסי ב"פסיכו" מאמרה הראשון של מאלווי עורר תגובות רבות בעולם המחקר הפמיניסטי. חוקרים רבים טענו כי מאלווי התעלמה לחלוטין מהעמדת הסובייקט הנשי, וטענה כי נשים שצופות בסרטים כאלה מפגינות יחס של מזוכיזם בלבד כלפי הדמויות הנשיות. מודלסקי, כמו חוקרים אלה, מבקשת לערער על התיאוריה של מאלווי. בהקדמה לספרה "the woman who knew too much" היא מביאה תיאוריות פמיניסטיות ופסיכואנליטיות של חוקרים רבים שניסו לבחון את מורכבותה של עמדת הסובייקט הנשי.
ראשית, היא מבקרת את הניתוח שעושה מאלווי לסרטים של נרטיב קולנועי קלאסי, ומפרידה בעצם בין סרטיו של היצ'קוק לסרטים הוליוודיים אחרים שנעשו באותה תקופה. מודלסקי טוענת שזוהי טעות לנתח את הסרטים הללו מתוך מחשבה שהיצ'קוק הוא פרו נשים או שונא נשים, משום שלדעתה, הוא משקף את האמביוולנטיות שיש בחברה כלפי נשיות, ולכן כל ביקורת שנכתבת נגדו או בעדו, היא שנויה במחלוקת. בעיקר דרך הסברים פסיכואנליטיים היא מנסה להסביר את האמביוולנטיות הזו. בתוך התהליך היא מדגימה כיצד על אף האלימות התכופה נגד נשים בסרטיו, הן ממשיכות להתנגד להטמעות בפטריארכיה. ביבליוגרפיה:
Modleski, Tania (1988): The Women Who Knew Too Much, N.Y. Routledge.
Mulvey, Laura [1985 (1975)]: “Visual Pleasure and Narrative Cinema”, in:
M&M II, pp. 303-315.
פילמוגרפיה:
Psycho, Alfred Hitchcock, 1960, USA: Universal Studio.