בשל סלידתו העזה של מורנו  מפרויד ומהפסיכואנליזה, חלף זמן רב עד שהוחלו היסודות האנליטיים, על הפסיכודרמה. אולם, ערכה הטיפולי של הפסיכודרמה גדל לעין שיעור, כאשר מחילים עליה יסודות אלה. כיום, פסיכודרמטיסטים רבים עוברים הכשרה  בפסיכואנליזה ומשלבים את האנליזה בתהליך הפסיכודרמטי. החל משנת 1950 ייסדו והשרישו פסיכואנליטיקאים צרפתים בתי ספר לפסיכודרמה אנליטית. האנליטיקאים הצרפתים הכירו בערך הרב שבשילוב שני התחומים: הם ראו ערך טיפולי רב בטכניקה של הפסיכודרמה אך הסתייגו מהתיאוריות של מורנו. ההבדלים המרכזיים בין שתי הגישות ממוקדות בנושאי ההעברה וההתנגדות ובאופן ההתנהלות של הקבוצות. הבדלים אלה אסקור בעבודה זו.
העברה אחד הנושאים אשר אליהם ההתייחסות בין שתי הגישות הנה שונה מאד הוא נושא ההעברה.
העברה (ארצי,
1 991) : המטופל מעביר אל המטפל צורות ודרכים של התייחסויות קדומות אל אנשים משמעותיים. דרכי התגובה וההתייחסות הרגשית של העבר הרחוק  בילדות, שבות ומופיעות בהעברה בהתייחסות ובהתנהגות כלפי המטפל.
העברה היא  סוג של יחסי אובייקט. התינוק בונה ייצוגים פנימיים דרך אינטראקציה עם העולם החיצוני באופן הנגזר מהתפיסה הסובייקטיבית והפנטזיות שלו את עצמו ואת האחרים.
הייצוגים האלה משתנים במהלך השנים דרך המשך האינטראקציה עם אותם אנשים, אינטראקציות חדשות ובעיקר דרך היחסים הטיפוליים. תהליכי ההפנמה  של הייצוגים הפנימיים הנ"ל מורכבים משלושה יסודות: 1. יחסי אובייקט,  2. ייצוגים משלימים של העצמי, 3. נטייה לתגובה רגשית מסוימת.
במפגש פסיכואנליטי פרטני, המטפל הנו מושא ההעברה הבלעדי. ככל שתדירות המפגשים ומספרם גדלים, כן מתאפשרים-