ישראליות מחוץ לגבולות ישראל (ציון 95)

תקציר העבודה

על דמיון מרחבי, התפיסה המרחבית המסורתית באנתרופולוגיה, השינויים שחלו בדמיון המרחבי, הדמיון המרחבי הישראלי והמתח המרכזי שטמון בו.
אנו קושרים בין זהות למקום כחלק מהתפיסה שלנו של איך העולם בנוי; בעוד במציאות היקום הוא אינסופי כאוטי ורציף במהותו, אנו תופסים אותו כמחולק לטריטוריות. תפיסה זו היא הדמיון המרחבי שלנו, דמיון של העולם כקבוצות לאומיות, השוכנות בטריטוריות אשר ביניהן יש גבולות. בנדיקט אנדרסון, שטבע את המונח קהילות מדומיינות, עוסק בדמיון המרחבי הזה; אנו מבנים, פנומנולוגית, בשיח בתוך מסגרת של תרבות מסוימת – חשיבות, מושגים ותפיסות על המציאות. הבניות אלו מהוות מציאות עבורנו משום שאיננו יכולים לתפוס את העולם כפי שהוא בצורה בלתי מתווכת, אלא על ידי מושגים שנטיל עליו. שרטוט זה, דמיון- נמצא כיום בתהליך התפרקות וטשטוש הקשר המשולש. מנגד מתקימות מלחמות לבניה מחדש ו"התעקשות על" קשר זה, אולי דווקא בגלל ההתפרקות. האם תפיסת העולם של מדינות לאום נייחות היא היחידה בתודעתינו? אולי האדם הוא יצור נודד מטבעו וההתיישבות במקום אחד היא חדשה באבולוציה?
לפי המאמר של גורביץ' וערן  הציונות היא פרויקט התופס את מקום היהדות ומנסה לעשות טרנספורמציה מהותית של האדם היהודי; מגלותי שלא גר בארצו- פיזיות, פרנסה, אישיות מסוימת, ליהודי החדש- חזק ויליד, דמות הצבר.הציונות יוצרת אדם חדש שמחובר למקום כהמשך פיזי של גופו. הוא שומר, נלחם, עובד אדמה, חש קשר טבעי למקום, בשונה מהגלותי. האמנם? לפי המאמר עדיין לא השגנו זאת וייתכן ולא נשיג, משום שקיים מתח בסיסי בינינו לבין המקום. טיולי התרמיל של ישראלים כמבטאים מחאה ורצון לברוח מישראליות, למול תופעה נורמטיבית המשקפת אפיונים תרבותיים ישראליים.
התרמילאות החלה בישראל בשנות ה70. יש המקשרים אותה למלחמת יוה"כ, בה החלו סדקים בהגמוניה הישראלית ונשמעו קולות נגד השלטון. בתקופה זו, התרמילאות כמגמה החלה כמסע אישי של צעירים שרוצים להכיר עולם טוב יותר שחיים בו אחרת, והשתלבה במגמות כלליות בעולם כגון: הגירה, צעירים שבאו להתנדב בארץ וכו'. לאור דברים אלו נראה כי התופעה היא ביטוי למחאה ורצון לבריחה מהקול הקיבוצי הארצישראלי שהותווה עד מלחמת יום הכיפורים, בריחה מהקונפורמיות של תיכון- צבא- עבודה. כיום, ישנה מחלוקת בין הטענות השונות. מחד, אילו המצדדות בתרמילאות כאקט נון-קונפורמיסטי ומרדני בתרבות הישראלית כמו שהיה בשנות ה-70, ומאידך, אלו הטוענות כי התופעה הגיעה לרמה כזו של התמסדות ופשתה ברחבי הציבור עד כי סיגלה לה אופי של נורמה מסוימת.
ננסה לדון בדברים.
כיצד משפיעה הסטיגמה "יורדים" על התנהגות מהגרים ישראלים בארה"ב, מאפייני היחסים החברתיים שהם יוצרים, והויכוח בספרות בהקשר זה.
                        הגירה לחוץ לישראל היא חוויה מורכבת וקשה בחייו של האדם; העזיבה של בית אחד למקום לא נודע הינה עקירה נפשית, פסיכולוגית, והתחלה מחדש של תהליך הסוציאליזציה. עולה השאלה, עד כמה לשמור מהתרבות הקודמת וכמה להיטמע. בנוסף, לישראלי המהגר יש קושי נוסף של הגירה מחוץ לארץ המובטחת. המוטיבציות המובילות להגירה הינן שיפור מצב תעסוקה ורמת חיים, מצב בטחוני רעוע בארץ, וגעגועים למשפחה ולחברים שמעבר לים. חנה נווה מתארת את שאלת הזהות – המהגר כמצוי בקונפליקט, חומרי הבניין הישן חיים בתוכו ומנגד רוצה שילוב בבית החדש.
הגירה היא משהו פנימי ולא רק  הליך חיצוני של לעבור ממקום למקום.