תקציר מעשיות ואגדות הן הספרות הקדומה ביותר הידועה לנו. מקורותיה נעלמים ושורשיה נעוצים בשחר קיומו של האדם. היא נשתמרה בזיכרונה של החברה בה נוצרה והועברה מדור לדור. ספרות זו ענתה לצרכיהם של בני אדם השביעה את סקרנותם, עוררה את התעניינותם ועינגה אותם. "כיפה אדומה" הועלתה על הכתב לראשונה בסוף המאה ה-17 על ידי חבר האקדמיה הצרפתית שארל פרו (Charles Perrault) שפרסם את קובץ אגדותיו ב-1697. כעבור מאה שנה בראשית המאה ה-19
נאסף הטקסט על-ידי האחים יאקוב ווילהלם גרים. שהעלו אותו על הכתב בגרסה שונה מאוד מגרסתו של פרו. השוני נובע מתפיסה שונה של אחד מהם. בעוד שבתקופתו של פרו תפיסת הילד היה מקור לשעשוע בתקופת האחים גרים תפיסת הילד הייתה מחנכת. בטקסט שפרו כתב ואשר נועד לילדים הוא שילב פריטים שהצביעו על כך שהטקסט מכוון גם למבוגרים.
שני עמודי התווך של המחקר הפסיכואנליטי:
פרויד ויונג, והאסכולות שקמו בעקבותיהם, רואים במחקר המעשייה פתח להכרת עולמו הנפשי הבלתי מודע של האדם, אלא בעוד שפרויד רואה במעשייה השתקפות הלא מודע של האדם כפרט (Laiblin, 1913) רואה בה יונג השתקפות התהליכים שבלא מודע הקולקטיבי (Jung, 1936). הפסיכואנליטיקנים המתעניינים בסיפור העממי מאמינים שבסיפורים אלה גלומים הכלים להבנת הנפש וכיצד הוא פועל, שפת הסימנים מהווה אמצעי לפירושן של פעולות הנפש.
מה היה קורה אילו כיפה אדומה הייתה מקשיבה לאימה ונמנעת מההתחלה להשיב לשאלותיו של הזאב?