עבודה זו מציגה השוואה בין דמותו של שמשון המקראי לבין דמותו של הרקולס המיתולוגי ומנסה לעמוד על קווי הדמיון שקיימים ביניהם ועל הסיבות העומדות בבסיס דמיון זה.
חוקרים רבים עמדו על המשקעים המיתיים הקיימים בסיפורי שמשון – משקעים שכפי הנראה הושמטו מהטקסט בתהליך עריכתו מתוך מגמה אידיאולוגית של העורכים.
על פי הפרשנות המקובלת, הסיפור המקורי של שמשון היה סיפור מיתי, שרווח מאד בקרב העם, וכדי לשמר אותו בתוך סיפורי המקרא ולהתאים אותו לרוח המונותאיסטית של הדת היהודית, טושטשו משקעים אלו ובמקומם הוכנסו הערות עריכה.
שמשון – דמותו של שמשון היא אחת מהדמויות המרתקות ביותר בסיפורי המקרא וזאת בשל מורכבותה של דמות זו. על פי גלפז-פלר [2003, עמ' 9], סיפורו של שמשון מתמודד עם בעיות מרכזיות של הקיום האנושי, בעיות שהן א-זמניות:
המשפחה שלתוכה אנו נולדים, אהבות ואכזבות, כפירה ויראת אלוהים, עיוורון וראיה, חיים ומוות, ומכאן שלדמותו יש משמעויות ברבדים שונים של החיים האנושיים.
סיפור חייו של שמשון זוכה במקרא לארבעה פרקים בספר שופטים – יג'-טז', והוא נושא אופי שונה מסיפורי השופטים האחרונים; ראשית, בניגוד לשופטים האחרים, דמותו של שמשון מיוחדת ומועצמת במקוריותה. סיפורו מוקדש לחייו הביוגרפיים – מלידתו ועד מותו, והוא מעוצב כגיבור יצרי וכוחני, המתפתה בנקל לנשים ומגיב באופן ספונטני וללא מחשבה יתרה. שנית, סיפורי השופטים בנויים על דגם "מחזוריות החטא" וחוזרים באופן קבוע כמעין מנטרה: בני ישראל עושים הרע בעיני ה'; ה' נותן אותם ביד אוייב; בני ישראל זועקים אל ה', ה' מקים להם שופט שיושיע אותם והסיפורים מסתיימים בביטוי "ותשקט הארץ"1. לעומת זאת, שמשון מת עם אויביו ואינו מושיע את עמו משעבוד לפלישתים, ולא זאת בלבד שהוא לא מושיע אותם, אלא שלעתים נראה, אם כי לא באופן ישיר, כי בפעולותיו הוא רק העצים את מצוקתם – "ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי משלים בנו פלישתים ומה זאת עשית לנו" (שופ' ט"ו 11). כמו כן, שמשון פועל לבדו ואינו עומד בראש צבא, היתקלויותיו עם האויב הפלישתי אינן חד פעמיות כיתר השופטים ונובעות מהסתבכויות אישיות ומנקמנות אישית ללא מצב של חירום לאומי ובסיפוריו לא נזכר שהארץ שקטה.
בנוסף, סיפוריו של שמשון מרובים בסיפורי גבורה בעלי אופי על טבעי הקשורים זה בזה מבחינה-