האם התנגדות לפינוי גוש קטיף היוותה סכנה לביטחון ישראל?

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , ,
שנת הגשה 2006
מספר מילים 15680
מספר מקורות 40

תקציר העבודה

תוכן עניינים
מס' פרק נושא עמ'
1 מבוא.
2
2 ביטחון המדינה והגבלת החירויות.
3
3 תנועות ימין קיצוניות.
6
4 כיצד דמוקרטיה מתגוננת ?
10 5
ביטחון מדינת ישראל והגבלת החירויות.
12
6 קבוצות ימין בישראל.
15
7
כיצד הדמוקרטיה בישראל התגוננה בפני כך ומועצת יש"ע ?
20
8 דיון.
30 9
סיכום.
34
1 0 ביבליוגרפיה.
35

1 . מבוא.
במהלך מלחמת לבנון נשמעו קריאות מהמתנחלים לחיילים דתיים שגרים בהתנחלויות שלא להשתתף במאמצי המלחמה, כיוון שבכך הם מסייעים לממשלת קדימה בראשות אהוד אולמרט ממשיכו של שרון. לטענת המתנחלים  אין לסייע לממשלה שתפנה אותם בבוא היום מאדמתם. המצב היה כל כך רגיש עד כי ועד רבני יהודה שומרון וחבל עזה ראה לנכון לפרסם, כפי שמדווח שרגאי ( הארץ,8/8/2006 ), איסור על סירוב לשרת בצה"ל במלחמה  בלבנון.  על רקע הקולות הללו נראה לי חשוב לבחון איך מהלך שנראה טעון אידיאולוגית ורגשית כמו עקירת יישובים מאדמתם עבר ללא פגיעות בגוף, למרות שאם נעקוב אחרי פעולות הרשות המבצעת  נראה שהיא לא פעלה כגורם מרסן או בולם של אלימות.
במקרה זה האיום היה מצד מפלגות וקבוצות ימין שחלק מחבריהן היו תושבי גוש קטיף. האיום מצד מפלגות וקבוצות כאלה גדול במיוחד במדינה כישראל שהיא חברה "שסועה"-בה יש מתח בין קבוצות שמזהות את עצמן כימיניות לעומת קבוצות שמאלניות. קבוצת אוכלוסייה שעמדה בראש תנועת ההתנגדות לפינוי גוש קטיף הייתה מועצת היישובים היהודים ביהודה, שומרון וחבל עזה להלן מועצת יש"ע שאוישה רובה ככולה ע"י מי שהנהיג את תנועת ההתנחלות- גוש אמונים.
למרות שמועצת יש"ע היא תנועה על מפלגתית, היא מזוהית בין היתר עם האיחוד הלאומי והמפד"ל ( שהתמודדו במשותף בבחירות 2006 ) ותנועת כך מיסודו של מאיר כהנא.
לפני ההחלטה על פינוי גוש קטיף או כפי שמוכר כהתנתקות, שרר משך תקופה ארוכה קיפאון בתהליך המדיני. במצב זה הציג ראש הממשלה אריאל שרון ב-18 בדצמבר 2003 את תוכניתו להתנתקות חד-צדדית מרצועת עזה. פרטיה המלאים של התוכנית הוצגו באפריל 2004, אז הודיע ראש הממשלה שרון כי בכוונתו להוציא לפועל תוכנית התנתקות והיפרדות ברצועת עזה, אשר תכלול את פינוי כל היישובים היהודיים מן הרצועה  וכן פינוי מספר ישובים בצפון השומרון. התוכנית נעשתה שנויה במחלוקת פוליטית חריפה בישראל, אך במהלך אוגוסט 2005 הוציאה מדינת ישראל את תוכנית ההתנתקות לפועל תוך שימוש  בכוחות צבא ומשטרה. לקראת סוף אוגוסט הגיעה ההתיישבות הישראלית בשטחי רצועת עזה לסיומה, ובכלל זה בגוש קטיף.
מעניין לקבוע כי למרות שטרם ההתנתקות היה חשש מערעור שלטון החוק כפי שבא לידי ביטוי בידיעות בעיתונות,  לא ננקטו כמעט צעדים משפטיים שהתבססו על חוקים קיימים או על תקנות ההגנה לשעת חירום יחסית למה שננקט כלפי מפלגת כך בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים.
לאור זאת נשאלת השאלה אם בניסיון להתמודד עם איומים הנובעים מפעילות תנועת ההתנגדות לפינוי גוש קטיף לא נקט השלטון בצווי מעצר , איך זה שהמצב לא הדרדר עד כדי ביצוע פעולות עצמאיות כמו הקמת מדינה עצמאית ע"י אנשי מועצת יש"ע וגירוש ערבים , או ביצוע פעולות טרור נגד ערבים כפי שניבאו מדעני מדע המדינה , כמו למשל שפרינצק ( 1995, עע'  144-145), או עיתונאים במאמרים וידיעות שהתפרסמו בסמוך להתנתקות.
השערת הסמינריון  היא כי הרשות המבצעת העריכה מראש כי פעילות מועצת יש"ע אינה מסכנת את השלטון הדמוקרטי בישראל  וכי פינוי חבל קטיף לא יתפתח למצבים שיסכנו את הדמוקרטיה , ולמעשה , גם לממשלה וגם למתנגדי הפינוי היה אינטרס רק להציג את המהלך כמאיים על הסדר הציבורי, ובהתאם להערכתה המוקדמת לא לנקוט בצעדים משמעותיים נגד פעילי מועצת יש"ע.