תוכנית ההתנתקות אשר באה לידי ביצוע בשנת 2005, עוררה תחושות קשות בקרב מרבית תושבי המדינה, המתנגדים לתוכנית ואף בתומכים בה.
מראות הפינוי ומעצרם של רבים, כולל בני נוער היו קשים מנשוא. מתנגדי ההתנתקות לא בחלו באמצעים על מנת לעורר אהדה כלפי מחאתם, חלוקת הסרטים הכתומים היתה מראה שכיח בכל הצמתים הראשיות ברחבי הארץ, ומהדורות החדשות מולאו בראיונות אישיים עם ציבור המתנחלים שמסרב להתפנות. מטרתי בעבודה זו היא להציג את אחד האופנים היותר קיצוניים בהם השתמשו מתנגדי ההתנתקות במחאתם. השימוש במראות סיסמאות וסמלים אשר נקשרים אסוציאטיבית לאחד האירועים  המכוננים והקשים ביותר אשר חווה עמנו, השואה. בעבודה זו אבחן כיצד השימוש בסמלי השואה, עם דגש על השימוש בטלאי הכתום, מהווים סוג יחודי של מחאה, דרך השימוש במרחב הגופני והפרובוקציה אותו מעורר הסמל.
הפרק הראשון עוסק בפן ההיסטורי ובוחן את המאורעות שהובילו לתוכנית ההתנתקות וכן את הגופים והאישים המרכזיים שלקחו בה חלק. הפרק השני מציג את הרעיון התיאורטי של עבודה זו, אשר מגיע מהאנתרופולוגיה, באמצעותו אבחן את המושג תרבות דרך כמה גישות ואתמקד בשימושם של סמלים בתרבות ובסמלי מפתח- מהם וכיצד השואה בתרבות הישראלית מהווה סמל מפתח. הפרק השלישי מציג את שילוב שני הפרקים הקודמים ודרכו נציג את אופן השימוש בשואה כסמל מפתח באופן מתריס על מנת ליצור הזדהות עם המאבק, האם ניסיון זה מצליח או לא ומדוע.
תוכן עניינים
מבוא .
1
פרק ראשון: תוכנית ההתנתקות- רקע היסטורי –..
2-3
פרק שני: תרבות, סמלים ו"סמלי מפתח" -..4-5
פרק שלישי: השימוש בסמלים במחאה נגד תוכנית ההתנתקות -..6-7
סיכום ..8
נספח 1 9
נספח 2 –…10 ביבליוגרפיה .11-12