בשנות ה- 40  ספרות הילדים בישראל בחרה לעצמה כמרחב מועדף את הקיבוץ והמושב, ברוב הסיפורים הקיבוץ הופיע  כייצוג המומלץ והאידיאל הישראלי. בתקופה זו המרחב הקיבוצי היה בשיאו וניתן היה לחשוב שזוהי צורת החיים היחידה.
זוהי גם התקופה בה נכתב הסיפור בוא אלי פרפר נחמד  של פניה ברגשטיין, עד היום זהו אחד הספרים היותר פופולאריים  בספרות לפעוטות. לאור זאת נשאלת השאלה מה הפך ספר זה לקלאסיקה בשנות ה-40 ואיך בעצם הוא הצליח לשרוד את מבחן הזמן ולהיחשב לטקסט קנוני לילדים עד היום?
לטענתה של טפר (2006), שגדלה בשנות ה- 40 , ספרות הילדים באותם שנים יצרה תשתית תרבותית אשר איחדה בין ילדים שחיו במקומות שונים ובתנאים שונים. בית ההורים לא חשף את אותן היצירות בפני ילדיו, כשבפועל היו אלו המחנכים בגן ובבית הספר אשר חיזקו ובנו את המכנה המשותף שתשתיתו הייתה שירים וסיפורים בשפה שאיחדה את ילדי הארץ ואת ילדי העולים מהגלויות השונות. ניתן לומר שרוב ילדי הארץ אז  הכירו את "בוא אלי פרפר נחמד" וידעו להמשיך את הסיפור "פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו". סיפורים אלו אשר סיפרו על ההווי הקיבוצי  נכתבו לילדים, הם מדברים על  סביבת החיים המוכרת,שכן  בסיפור הילד פוגש את הנוף המוכר לו. דבר זה מחזק את הקשרים  בין אדם לרעהו מעודד להבעה מילולית ומכניס גוון חדש למקומות ולהתרחשויות. בסיפורים אלו ניתן לראות הבלטה של קווים מסוימים הקשורים למקום מסוים ולנופו,  אך עם זאת ניתן למצוא בהם הרבה מהמאפיינים של החברה הקיבוצית גם אם זה מוצג בצורה שהיא מוסוות (רות, 1973 ).
למשל בפרפר נחמד חדר הילדים והלינה המשותפת אינם מוזכרים בטקסט אך באחד האיורים ניתן לראות את חדר המיטות בבית הילדים והטקסט נותן קונוטציה לשומר הלילה ."זה כלבנו השומר לנו לילה טוב אומר" לפי  רות (1973 ),סיפורי הקיבוץ הציגו מערכת יחסים בין הורים לילדים אשר אפיינה את החברה הקיבוצית, מדובר היה על  יחסי ידידות הבנויים סביב תוכני חיים משותפים. דבר אופייני נוסף הוא הדגש על התקריות הקטנות האופייניות לנוף הקיבוצי,  "הנה אמא הדוגרת, היא הולכת ומנקרת ואתה הולכים יחד כל האפרוחים". על מנת שספר יחשב לקלאסיקה עליו לשלב בתוכו תכנים  אוניברסאליים  אשר יתאימו לכל תקופת זמן,  בפרפר נחמד המקום והזמן לא ידועים, לא מדובר באירוע ספציפי תקופתי, גם אם באותה תקופה נהגו לשייכו  לספרות הקיבוץ.  למעשה עסק הספר בתיאוריים טבע וחיות ועל כן ניתן "להלבישו, כמעט על כול תקופה.  הסיפור מכיל בתוכו עלילה חווייתית הילד יוצא לטיול ונהנה במפגשים עם  החיות. ברגשטיין לא מכניסה מסרים חינוכיים או אידיאולוגים חתרניים כמקובל באותה תקופה.
מבחינת הפן הפסיכולוגי היחסים בין החיות דומים ליחסים בין אם וילדיה, ישנה הצגה של אהבה של חיות לצאצאיהם ואותן תמונות מבטאות זיקה בין דורית מגוננת. בהקשר זה חשוב לציין כי  זיקה זו  אינה  תלוית זמן ומקום וכי תמיד ישנו את ההקשר הנ"ל.   עם זאת קיים היפוך מסוים בין האופן בו מתוארת אותה זיקה בין דורית בסיפור לבין החיים בפועל של הקיבוץ, שכן  שני הילדים היו ישנים בבתי הילדים , אז איפה בעצם ההורים? (ניתן לראות זו על ידי התמונה הטקסט עצמו לא מדבר על זה)