תוכן עניינים
מבוא –3-4
פרק ראשון: ממרכסיזם ללאומיות –.5-12          סוציאליזם לא מתפשר – 1910 –
1 912 –5-6
במקום מטריאליזם: לאומיות בשירות הסוציאליזם – 1913 – 1915 …6-9
רכיבי הסוציאליזם הלאומי – 1917 –
1 919 .10-11
פרק שני: התבססות הפאשיזם –..12-19
הפאשיזם בראשיתו –
1 919 -.12-13
פיוס עם הממסד –
1 920 –13-14
הפאשיזם במסגרת "הגוש הלאומי" –
1 921 15-17
המצעד על רומא –
1 922 –17-19
פרק שלישי: אידיאולוגיה לעומת אופורטוניזם -..20-26
יסודות הדיון …20 ממרכסיסט לסוציאליסט-לאומי –
1 910-1919 –..20-21
מפאשיזם שמאלי לפאשיזם ימני –
1 919-1922 –21-24
הפאשיזם באיטליה – מחשבה או טכניקה? ..24-26
פרק רביעי: סיכום ומסקנות אישיות -.27-31
לאומיות ומיליטאנטיות בתקופה הראשונה …27-28
פוליטיקה ומיקומה של הסינתזה בתקופה השנייה -…28-31
עקרונותיה וגבולותיה של המחשבה הפאשיסטית –31-32
ביבליוגראפיה –…33
נספחים …
34-38
השינויים בשמאל האיטלקי בשנים
1 912-1922 35
Il Popolo d'Italia"" -.36
מצעה של התנועה הפאשיסטית בשנת 1919 37-38
הפאשיזם לתקופותיו -.39
"נעורים" (Giovinezza) .40 מבוא
שני זרמים מהפכניים נוצרו בהשפעת המהפכה הצרפתית (1789-1798): הראשון מבוסס על הלאומיות והשני על תודעה מעמדית אוניברסאלית. לראשונה בהיסטוריה, נעשתה פעולת גישור בין שתי גישות אלו, בין הסוציאליזם והלאומיות – הייתה זו הסינתזה הפאשיסטית באיטליה.
שנים רבות דנים מומחים בשאלת האפשרות לראות בסינתזה הפאשיסטית אידיאולוגיה, או ביטוי למיזוג אידיאלים אופורטוניסטי שביצע בניטו מוסוליני (Benito Mussolini) במטרה לתפוס את השלטון: "תכניתנו פשוטה", מכריז מוסוליני עצמו, "אנו רוצים לשלוט באיטליה". השאלה עליה אעמוד בעבודתי היא: עד כמה ניתן להתייחס לפאשיזם כאידיאולוגיה לעומת ביטוי של אופורטוניזם, בתקופת עלייתו של מוסוליני לשלטון?
תקופה זו אשר מציגה עבודתי הינה אחת מהתקופות המשמעותיות והמכריעות ביותר של המאה ה-20. במהלכה, מצליח מוסוליני לתפוס את השלטון ולהעניק משקל מכריע לאידיאולוגיה הפאשיסטית באופן התהוותה של איטליה ומדינות רבות באירופה. העבודה נחלקת לארבעה פרקים: שני פרקים בעלי תוכן היסטורי, המציגים שתי תקופות שונות אשר הפרדתן זו מזו מקובלת על ידי כלל החוקרים; פרק שלישי, אשר יכלול את הדיון ההיסטוריוגראפי וישלב את עמדותיהם המרכזיות והמנומקות של החוקרים, על רקע התכנים ההיסטוריים בשני הפרקים הקודמים; ופרק רביעי, אשר במהלכו אציג מנקודת-מבטי את הדיון ההיסטוריוגראפי שהוצג בפרק הקודם, ואגבש מסקנות אישיות לסיכום העמדה הכוללת של העבודה לגבי שאלת המחקר. התקופה הראשונה מוגדרת בין השנים 1910 – 1919, ומבקשת להציג את דפוס המחשבה וההתנהגות של מוסוליני כסוציאליסט-מרקסיסטי; את המשמעות המשתנה של סוציאליזם זה מבחינתו; ואת התגבשותם של אידיאלים חדשים אשר יהוו את תשתיתה של התנועה הפאשיסטית ומחשבתה. התקופה השנייה עוקבת אחר השתנותו הדרמטית של המצע הפאשיסטי, מעת הקמתה של התנועה הפאשיסטית במרץ
1 919, ועד "המצעד על רומא" שהעלה את מוסוליני לשלטון בסוף חודש אוקטובר של 1922. במסגרת פולמוס הפאשיזם תשתלבנה בעיקר עמדותיהם של שלושה חוקרים: זאב שטרנהל, דניס מק-סמית (Denis Mack Smith) ושלמה בן עמי. הראשון מתמקד ביסודותיה של האידיאולוגיה הפאשיסטית, השני מעמיד במרכז מחקרו את יסוד אישיותו של מוסוליני, והשלישי בוחן את המעבר של איטליה מליברליזם לפאשיזם.
בעבודתי אסתמך על שני ספרים של שטרנהל: "המחשבה הפאשיסטית לגווניה" ו"יסודות הפאשיזם". ספרו הראשון, אשר מציג מקורות רעיוניים אותנטיים בלבד בתרמו להתפתחותה והתהוותה של המחשבה הפאשיסטית ישמש אותי בעיקר בתחום הדיון ההיסטוריוגראפי והסקת המסקנות. לעומת זאת, ספרו השני סוקר הן באורח היסטורי והן באורח רעיוני את התפתחות הפאשיזם האיטלקי, ועל-כן אוכל לעשות שימוש בידע אשר מובא בו שימוש בכל פרקיה של העבודה. בחינת מהותה של המחשבה הפאשיסטית מעמידה בעיה היסטוריוגראפית משמעותית. האדם שגיבש את האידיאלים הפאשיסטיים הינו אותו אדם שתרגם אותם למאבק פוליטי ואף עיצב אותם מחדש וערער את יסודותיהם. עבודתי תעסוק הן בתקופת התגבשותה של התשתית הרעיונית של הפאשיזם (התקופה הראשונה), והן בתקופת המאבק הפוליטי והשתנותו של המצע הפאשיסטי (התקופה השנייה). אולם, אאמץ את ההנחה ההיסטוריוגראפית שאי הגשמתה של אידיאולוגיה לאו דווקא מצביע על אי קיומה של האידיאולוגיה, ולכן, שאלת קיומה של אידיאולוגיה, ושאלת מימושה של אידיאולוגיה – הללו הן שתי שאלות נפרדות. ברצוני לקבל תמונה יסודית ואמיתית אך ורק על התגבשות האידיאלים הפאשיסטיים, ולכן אין בכוונתי לעסוק בתקופת שלטונו של מוסוליני. מעצם העובדה שלא אעסוק בתקופת שלטונו של מוסוליני, לא אדון במידת המוסריות שמבטא הפאשיזם. בנוסף, מתוך מגבלות היקף העבודה, לא אעמוד על משקלה של המהפכה הבולשביקית ברוסיה בתהליך התחדשות תפישתו של מוסוליני את הסוציאליזם במהלך התקופה הראשונה (1910-1919).
עם-זאת, ככלי-עזר להבנת הפאשיזם, אזכיר את תעמולתה האנטי-בולשביקית של המפלגה הפאשיסטית במהלך התקופה השנייה (1919-1922). ישנה נטייה להסתכל על מוסוליני כעריץ איטלקי, אשר היווה, בדומה להיטלר ולסטאלין, חולייה בשרשרת משטרי-הטרור שהתפתחה במאה ה-20. התחלתו של הפרק הראשון מבשרת תמונה אחרת על אותו "דוצ'ה", על-ידי כך שמתגלה לנו פוליטיקאי צעיר וכריזמטי, אשר תומך בסיסמאותיה של המהפכה הצרפתית, באנטי-מיליטאריזם ובאנטי-פטריוטיות, וכמו-גם נחוש ופועל כדי להגשים את הסוציאליזם ולהיטיב עם פועלי העולם. תקוותי האישית היא, שבמקביל לשאלת המחקר, אצליח לגבש ראייה פחות כוללנית על מוסוליני: ללא ספק אחת מהדמויות המרכזיות שהשפיעו ועיצבו את המאה ה-20.