הפקולטה לאמנויות החוג לאמנות התיאטרון תולדות התיאטרון המודרני והפוסט מודרני תשס"ו, סמסטר ב' עבודת סיכום מודרניות ודקאדנס ב"סלומה" של אוסקר ויילד שנה ב', תואר ראשון התכנית הרב תחומית באמנויות.
                                                                                                                                                15.7.2006
מבוא
גיבורת מחזהו של אוסקר ויילד סלומה מעוררת בצופים תחושת קבס והתפעמות. הניגוד הכה עז שבין יופיה החיצוני לאכזריותה מעורר תהיות רבות מחד ואפייני לדקאדנס מאידך, ובניגוד למאפיין הפאם פאטאל במסורת התרבותית המערבית ובדקאדנס, נרצחת סלומה.
          בעבודה זו אבחן את התפתחות דמותה של סלומה מדמות משנית באגדה אודות יוחנן המשרתת את מטרות אמה הרודיאה, לדמות מכריעה ובעלת מאפיינים ברורים המובילה את העלילה במחזהו של אוסקר ויילד. אסקור כיצד היא מתפתחת לאור ההשפעות התקופתיות השונות עד לעידן המודרני בשלהי המאה ה- 19. אציג את רוח התקופה ואת הזרם הספרותי, הדקאדנס, המשתקף מן המחזה ואשר ויילד היה ממיצגיו העיקריים, את המקורות השונים שהשפיעו על יצירתו ואת האופן בו עיצב את דמותה של סלומה וסופה הטראגי. דמותה של סלומה במקורות מוקדמים האגדה אודות סלומה מופיעה במספר מקורות לפני המאה ה- 19. שמה של סלומה משובש לאורך ההסטוריה. על פי הלן גרייס זאגונה (Helen Grace Zagona) חלק מהיוצרים מבלבלים אותה עם אמה וחלקם מכנים אותה בשמה המצרי "Pharaildis". במאה ה- 19 יוצרים רבים משתמשים בדמותה של סלומה ביצירותיהם אולם מכנים אותה הרודיאדה. במשך 2,100 שנות קיומה של אגדת סלומה ניתן להבחין בשלוש תקופות בהם ההתעניינות בסיפור הגיעה לשיאה: תקופת השקיעה של האימפריה הרומית, ימי הביניים והעידן הפוסט רומנטי.           בכתב הבשורה של מרכוס בברית החדשה,  בתקופת שקיעתה של האימפריה הרומית, מתואר מאסרו של יוחנן על ידי הורדוס בשל הכפשת שמה של אשתו הרודיה והאשמתו בגילוי עריות. האזכור לסלומה הינו משני. היא מוזכרת כבתה של הרודיה המבצעת ריקוד בפני הורדוס ובתמורה זכאית לבקש את אשר חפצה נפשה.  "ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל". ראשו של יוחנן מותז על ידי הסוהר בתאו בכלא ומובא על טס לפני המלך הוא מוסרו לנערה והיא מוסרת אותו לאמה. סלומה היא הבת הכנועה והצייתנית המתופעלת על ידי אמה. אין שום איזכור לקשר אישי או לשיח כלשהו בין הרודיה ליוחנן או בינו לבין סלומה. בכתבים אלה ישנה הפרדה בין הכוח הנוקם לבין הכוח המפתה. האם הנוקמת משתמשת ביכולת הפיתוי של בתה ככלי למימוש נקמתה.           יוספוס פלביוס, ההסטוריון מן העת הרומית, היה הראשון לכנות את הנסיכה בשמה "סלומה" ואף תאר את נישואיה השניים ואת הילדים שנולדו לה. למעשה עד למחצית המאה ה- 3 לספירה לא ייצרה הנצרות סיפורים המתארים את סלומה ככוח שטאני המייצג את הרוע המוחלט, עד אז הייתה זו הרודיה שנחשבה לדמות המגלמת את הרוע. בשלהי המאה ה- 4 התעוררה מחדש הערכה רבה כלפי סיינט ג'ון (יוחנן) אשר הובילה להקצנת רגשות כלפי הדמויות מאת חסידיו וכך הפכה סלומה לדמות שנואה ושטנית.
          בימי הביינים, החל מהאלף הראשון לספירה, מתחילה להופיע דמותה של סלומה ביצירות אמנות – –