שלושה דפוסי ההתמודדות של הורים לילדים עם לקויות למידה:
1. הורים דוחיים ומבקרים ,המתבטאת בדחיית הילד ע"י ההורה וקושי להשלים עם הלקות.הילדים לקויי למידה זוכים  לעידוד מועט וביקורת רבה  על התנהגותם והישגיהם.
2. הורים נוקשים / מגוננים , מאמינים שע"י עבודה קשה ניתן להתגבר על הלקות. ההורים מקווים כי בעזרת אימון הדרכה ולימוד יוכל הילד להדביק את הפער בינו לבין בני גילו ולהגיע למלוא יכולתו.
3. הורים המקבלים  ,מקבלים את לקות הילד וממשיכים בשגרת החיים תוך סיוע מתאים, כך הסיכוים להצלחתו ויכולתו להתמודד טוב יותר עם קשיים גדלים.
ילד שאינו ל"ל עובר באופן טבעי תהליכים חברתיים ומתנסה דרך ההורים, חברים ושאר הסביבה החברתית.לעומת זאת ילד לקוי למידה מוגבל הוא זקוק להדרכת מבוגר שידריך אותו בכל הקשור להסתגלותו החברתית. יכולת ההורה לעזור עשויה לתרום להפחתת המתח שהילד שבו נתון ולסייע בידיו לחוות תהליכים חברתיים בהצלחה .
ב.1.הקטע הראשון המשקף את דפוסי ההתמודדות של הורים נוקשים / מגוננים המאמינים שע"י עבודה קשה אימון  והדרכה ניתן להתגבר על הלקות.כך הילד יוכל להדביק את הפער בינו לבין בני גילו ולהגיע למלוא מצוי יכולתו.
בקטע,האם מבינה כי אם המורה נותנת "כמות כזו גדולה של שאלות ,ילדתה חייבת לענות על כולן בכתב יפה ומסודר" כך לדעתה ,הילדה תוכל להתגבר על קשייה , אך נהפכהו ,האם בעצם מטילה את מלוא האחריות על המורה ומסירה את אחריותה  מביתה ,האם חושבת כי באמצעות אימון הילדה בכתיבה יפה ומסודרת  היא תדביק את הפער שנוצר בין ילדתה לבין בני גילה.אך התוצאה זו היא רק למראית עין מה שבאמת קורה בפועל הוא שעל אף שהאם נאבקת עימה הלקות אינה מטופלת דיו ואינה באה לידי פתרון. ולפיכך, הילדה לא ממלא אחר ציפיותיה של האם .

2 דפוס ההתמודדות של הורים המקבלים את לקות הילד וממשיכים בשגרת החיים תוך סיוע מתאים, כך הסיכוים להצלחתו ויכולתו להתמודד טוב יותר עם קשיים גדלים.למשל האם אינה לוחצת על הילדה,היא מבינה כי לבתה יש קשיים מעצם הלקות .היא יכולה לומר:"אין לי שום בעיה עם הציון ,ידעתי שיש לה קשיים הציפיות שלי ממנה היום שתישאר כמו שהיא..שתהיה בן אדם"..לא התעקשתי איתה עם הלימודים" האם  מקבלת את לקותה כמובנת מאליה והיא מאוד מגוננת עליה  יתר על המידה ולפיכך לקות הלמידה שלה  נשארת בעינה .
3. דפוס ההתמודדות של הורים דוחים ומבקרים את הילד, הקושי שלהם להשלים עם   לקותו יוצר ביקורת שלילית.הילד לקויי למידה  זוכה  לעידוד מועט וביקורת רבה  על התנהגותו והישגיו. היא יכולה לומר :"לא יכולתי לקבל שיש לי ילד שהוא לא לומד ולא עושה כלום ולא מעניין אותו כלום בלימודים…הייתי מתפרץ,הייתי כועס,הייתי מעניש אותו…גם אימא שלו הייתה מקללת אותו".במשפחה זו מתפתחת מערכת יחסים  מורכבת של שנאה כלפי הילד בעל הלקות  –
העבודה ללא ביבליוגרפיה