אגדות ילדים כמכשיר לחיברות והעברת מסרים תרבותיים

מקצוע
מילות מפתח , , , , , , , , , ,
שנת הגשה 2008
מספר מילים 5416
מספר מקורות 12

תקציר העבודה

אגדות ילדים כמכשיר לחיברות והעברת מסרים תרבותיים עבודה סמניריונית
2 008
תוכן העניינים

1 .
מבוא
2.
אגדות ומעשיות
3 .
האגדה, המספר והילד
4 .
ביקורת 5.
סיכום ביבליוגרפיה
1 .
מבוא
לכולנו נדמה כי האגדות, כפי שאנו מכירים אותן היום, היו קיימות מאז ומתמיד. סיפורים כמו "כפה אדומה", "סינדרלה", "שלגיה", הם סיפורים אשר איש אינו יודע דבר על מקורותיהם – מי כתב אותם והיכן הם נולדו.
אגדות הילדים, כפי שאנו מכירים אותן כיום, התפתחו מתוך סיפורי העמים שהיו קיימים בתרבויות העתיקות. התפתחותן חלה במקביל להתפתחות מושג הילדות, אשר נולד כתוצאה מתהליכים היסטוריים ששינו את פני החברה והתרבות.
סיפורי העם קיימים בעולם מקדמת דנא, ורק במאה ה- 20 הפכו נושא למחקר. עובדה זו מצביעה על כך, שסיפורים אלה חדלו להיות פעילות אנושית חיה, ונאצרו בספרים כזכר לתרבות מתה. פה ושם הם ממשיכים לשרוד אצל קשישים אחדים, כתופעה השייכת לעבר והמעניינת חוקרי פולקלור. אולם, יש בסיפורי העם חיוניות, שביכולתה להזין את עולמנו (המבוגרים וילדים), אם נראה בהם מקור בלתי נדלה של משמעויות. עלילתו של סיפור העם מאופיינת ביסודות של קסם ומאגיה. כל חברה אנושית זקוקה לסיפורי העם שלה, כדי לספק לעצמה כלים להתמודד עם מצוקות, עם פחדים, ועם חרדות ואף כדי לקבל אישור על הצלחות. הסיפור העממי מארגן את המציאות ונותן לה משמעות. הוא מעביר באמצעות סמלים ובדרכי רמז קווים מנחים לדרך חיים. בכך הוא נותן הזדמנות לקהל מאזיניו לגבש את תפיסת עולמם ואת זהותם.
הפסיכואנליטיקנים מתעניינים אף הם בסיפור העממי. הם מניחים אותו על ספת הפסיכואנליזה באל-מקום ובאל-זמן, משום שהם מאמינים שבסיפורים אלה גלומים הכלים להבנת הנפש ולידיעה איך היא פועלת וכיצד פעלה מאז ומתמיד. הפסיכואנליטיקנים רואים בסיפור העממי, המסופר בשפת הסמלים, אמצעי לפירושן של פעולות הנפש. הידוע מכל הפרשנים הפסיכואנליטיקנים של סיפורי העם הוא אולי ברונו בטלהיים, בספרו ^על קסמן של אגדות^. פסיכואנליטקן מפורסם אחר, שפירש את סיפורי העם בדרך משלו, היה אריך פרום. פרום סבר, שכיפה אדומה הוא סיפור התבגרותה של נערה, המתמודדת עם מיניותה (לטענתו הכיפה האדומה היא סמל לווסת). הוא בחר שלא להתייחס לעובדה שבגרסאות מוקדמות של הסיפור לא הוזכרה שום כיפה אדומה, וסופר בהן רק על ילדה שאמה שולחת אותה להביא אוכל לסבתה. ורק בגרסאותיו המאוחרות יותר של הסיפור חבשה הילדה כיפה אדומה. בכך התעלם פרום מהיבטיו ההיסטוריים של הסיפור העממי, והציב אותו בחלל מנטלי שלא התקיים לפני ימיה של הפסיכואנליזה. גרסתו של פרום מקורה אולי בגרסת האחים גרים, ששמעו את הסיפור משכנתם ג'נט הסנפלאג, ששמעה אותו מאמה, ששמעה אותו מאמה שלה. החוקרים טוענים, כי שכנתם של האחים גרים שמעה אותו מאמה כפי שסיפרו אותו גם מאה שנה קודם לכן ואולי אף יותר.
הסיפור בגרסת גרים התאים לתיאוריה של פרום, אך הוא לא בדק או התעניין במקורותיו ובגרסאותיו האחרות.
השפעתן העיקרית של יצירות ספרות לילדים ככלל ואגדות ילדים במיוחד אינה העברת מידע על עולמנו הממשי אלא דווקא בריאת עולמות חדשים באמצעות הלשון ודמיונו של הילד.
הילד, השומע בגיל הרך והקורא בגיל המבוגר יותר, יוצר מחדש את הטקסט . בדמיונו הוא משלים את הפערים שבין המילים, מחפש את המסרים הסמויים שביניהן ומנסח לעצמו מחדש את היצירה.
תהליך זה שונה מהצגת יצירה באמצעות סרט או מולטימדיה ממוחשבת שהינה הצגה ויזואלית בה כבר עובדה היצירה והועברה משלב המילים אל הייצוג הויזואלי שנבחר ע"י הבמאי ושותפיו.
אגדות ומעשיות מהוות חלק חשוב בתרבות העמים וכוללות עיבודים לסיפורי עם ולמיתוסים מרכזיים .
אגדות ומעשיות רבות נתפסות כסיפורים המתאימים להקראה לילדים , בדרך כלל החל מגיל-