היבטים מוסריים של העסקת עובדים זרים – מהגרי עבודה" עבודה סמינריונית יולי 2008
תוכן העניינים
מבוא
עובדים זרים בישראל – נתונים ומעמד חוקי העובדים הזרים כאחרים מדיניותן של מספר מדינות הגירה כלפי מהגרי עבודה דיון בשאלת המחקר סיכום ביבליוגרפיה  (19 מקורות) מבוא
עובד זר או מהגר עבודה  הוא אדם העובר למדינה אחרת, שאינו אזרח או תושב בה, על מנת למצוא פרנסה. לעתים מדובר בהגירה שבסופה התאזרחות במדינה האחרת, ולעתים זו הגירה למספר שנים מוגבל, לשם שיפור מצבו הכלכלי של העובד ושל משפחתו בארץ המוצא.
מרבית המדינות במערב מספקות אשרות שהיה חוקיות וזמניות למספר מוגבל של מהגרי עבודה בהתאם לצרכיהן, על מנת למלא מחסור בכוח עבודה במגזרי תעסוקה אשר אינם אטרקטיביים עבור אזרחיה המקומיים, בעיקר בשל השכר הנמוך אך גם בשל רתיעה תרבותית מעבודות מסוימות . בנוסף לכך, אחוז ניכר מכלל מהגרי העבודה במרבית ערי המערב שוהים ועובדים בהן ללא אשרות חוקיות. מדינות שונות נוקטות בגישות שונות כלפי מהגרי העבודה חסרי אשרות חוקיות (המתועדים והבלתי-מתועדים) אשר חיים במרחב הריבוני שלהן: החל ממדיניות – מוצהרת בלבד או מעשית – של גירוש (למשל בספרד ובישראל), וכלה בשיתוף פעולה עם מהגרי העבודה, ארגוניהם ומנהיגיהם על מנת לשפר את תנאי חייהם כפי שנעשה בהולנד ובשבדיה.
החל משנות ה-90 חלו שינויים משמעותיים במבנה האתניות בחברה הישראלית.
בשנת 1993 התחולל מפנה גדול בשוק העבודה הישראלי ונוספה לאוכלוסיה קבוצה חדשה בהגדרתה, "עובדים זרים". בשנת 1993 החליטה ממשלת רבין לפתוח את שערי מדינת ישראל לגיוס יזום של עובדים כחלופה לעובדים הפלסטיניים. הרקע להחלטה קשור לאופן שבו ביקשה מדינת ישראל להתמודד עם תהליכי ה"הפרדה", שהחלו להתגבש באותם הימים (פישר,1999). הזרזים המיידיים היו קשורים להידרדרות במצב הביטחוני ולהחלטה להטיל סגר הרמטי על השטחים, הגירה מסיבית מחבר המדינות והלחץ הבלתי פוסק של גופים אינטרסנטיים חזקים מאוד (כמו התאחדות הקבלנים והלובי החקלאי) לפתוח את השערים למהגרי עבודה. החלטת הממשלה להתיר הבאתם של עובדים זרים היתה בבחינת פתרון זמני למחסור בכוח האדם, בעיקר בענפי הבנייה והחקלאות, אך גם בענפי הסיעוד, המסעדנות והניקיון. החלטה זו התקבלה ללא בחינה מעמיקה של ההשלכות לטווח ארוך ושל המשמעות החברתית והכלכלית של כניסת עובדים זרים בהיקפים גדולים (קמפ, 2002). הממשלה ראתה בגיוס כוח אדם זר צעד בעל משמעות כלכלית לטווח קצר בלבד, אך ללא צורך בהתערבות עם אחריות להבטחת תנאי חייהם וזכויותיהם כעובדים וכבני אדם. מאות אלפי תושבי חוץ שאינם אזרחים אשר הגיעו לישראל כמהגרי עבודה, יצרו קבוצה חדשה שלא הייתה קיימת עד כה בהגדרת גבולות האזרחות הישראלית. אמנם חסרה עדיין פרספקטיבה של זמן על מנת שנוכל להעריך את השפעת שינויים אלה על החברה הישראלית ועל יכולתה להשתנות ולהתמודד עם אתגר הרב-תרבותיות ופוליטיקת הזהויות הלוקחות בה חלק אך למעשה נוצרו קטגוריות היברידיות חדשה (למשל: 'עולים חדשים שאינם יהודים'  או 'חסרי אזרחות שאינם פלסטינים'), בעיקר בשיח האקדמי. בכדי לרדת לעומקה של התופעה, יש להתעכב על הנרטיב העיקרי, הסמוי מן העין, המרכיב את נושא הגירת העבודה לישראל, מהגרים אשר עזבו את ביתם בחיפוש אחר הזדמנויות כלכליות משופרות, שהיו חסומות בפניהם בארץ מוצאם. הם גויסו על ידי מעסיקים ישראלים, אם באופן פורמאלי ואם באופן בלתי פורמאלי, כדי לעבוד בעבודות שלושת הD –   dangerous, dirty and difficult. לכאורה גויסו מהגרי העבודה בכדי לשמש פתרון זמני לבעיה זמנית של חוסר בידיים עובדות לעבודות אשר עד כה שימשו בהן פלסטינים ומספר מועט של יהודים , לרוב מתוך השכבות החלשות. כך,למעשה, כבר בתחילת שנות התשעים, הוכשרה הקרקע בישראל להפיכתם של מהגרי העבודה "חדשים" מתופעה זניחה לתהליך ממוסד ועתיר השלכות, בלא תוכנית מגירה מסודרת באשר להשפעה העתידית של נוכחותם של מהגרי העבודה על אופי החברה הישראלית.
גיוס מהגרי עבודה הוא ביטוי מובהק, אם כי לא יחיד, להצטרפותה המוצהרת של מדינת ישראל לקפיטליזם הגלובלי, המאפשרת מעבר גבולות נוח – להון, לסחורות ולכוח עבודה – ממדינות עניות אל מדינות עשירות. הגירת עבודה איננה תופעה חדשה בישראל.
מאז ראשית שנות השבעים נשענת הכלכלה הישראלית על כוח עבודה זול ובלתי מוגן של פלסטינים מהשטחים הכבושים. עד לראשית שנות התשעים, היוו פלסטינים לא-אזרחים כ- 7% מסך כוח העבודה הישראלי (Avraham et al, 2000) ההחלטה להתיר את ייבואם של מהגרי עבודה הייתה החלטה פוליטית שהתאימה לאינטרסים קצרי הטווח הן של הממשלה והן של המעסיקים, מאחר שגיוס מהגרי עבודה נחשב לפתרון פוליטי וכלכלי עדיף על פני חלופות אחרות.   עבודה זאת עוסקת בהיבטים מוסריים של העסקת עובדים זרים. באופן ספציפי, שאלת המחקר בעבודה זאת היא " האם זה מוסרי להעסיק עובדים זרים בשכר הנמוך משכר המינימום ?
"