הגבלת חופש בקרב מטופלים פסיכיאטריים ואתיקה

סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , , , ,
שנת הגשה 2008
מספר מילים 7694
מספר מקורות 24

תקציר העבודה

הגבלת חופש בקרב מטופלים פסיכיאטריים ואתיקה עבודה סמינריונית תוכן עניינים
תקציר
3 מבוא
4
הגדרת הבעיה 5
פרק א': אתיקת "אוטונומית החולה"
6 פרק ב' : הטיפול בחולי נפש
6 פרק ג' : אמצעי הכפייה – התפתחות היסטורית
8 פרק ד' : דילמת כפיית טיפול וחופש אל מול זכויות המטופל
1 0 דיון
1 2
מסקנות וסיכום
1 6
ביבליוגרפיה
2 0  תקציר הגבלה גופנית של מטופלים זוכה לעיסוק נרחב בשירותי הבריאות במדינות רבות. החשיבות בקשירת מטופלים מודגשת כיום לאור שימת הדגש על זכויות המטופלים, איכות הטיפול, בקרת איכות וניהול סיכונים. יחד עם זאת, הגבלה גופנית של מטופל כרוכה בדילמה אתית קשה: מצד אחד, הגבלה פיזית של מטופל פוגעת בכבודו, חירותו ופרטיותו של המטופל ומצד שני, מהווה דילמה מוסרית קשה לצוות המטפל שאמור להגן על המטופל שמא לא ייפגע בעצמו או באחרים. ההחלטה באם לקשור מטופל צריכה להתבסס על ארבעה עקרונות עיקריים: שמירה על אוטונומית הפרט, טובת המטופל, אי גרימת נזק וצדק.
מטרת העבודה: לדון בבעיות האתיות הקיימות כתוצאה משימוש באמצעי ריסון, כמו קשירה.
בעבודתנו, התייחסנו לאתיקת אוטונומית החולה, העומדת מנגד לצורך בקשירת החולה. כמו כן, נבחר לנכון ליישם את מבחן "האדם הסביר", הנחשב לפתרון משפטי אתי-רפואי, כאשר החולה לא נתן הסכמתו לביצוע הקשירה, אך אין הוא בא במקום מיצוי אוטונומית החולה. בעבודתנו הגדרנו מהם אמצעי הכפייה, אילו שיטות קיימות להגבלה פיזית, תוך דגש על אמצעי הקשירה הרלוונטי לעבודתנו. סקרנו אף את כל ההתפתחות ההיסטורית ואת ההתייחסות של אמצעי הקשירה לאורך השנים, ראינו שכבר מבעבר וגם עד היום הנושא שנוי במחלוקת, ומעלה תגובות שונות בין אנשי המקצוע במערכת הרפואית, הסיעודית ובחברה בכלל. התפתחות הפילוסופיה של הפסיכיאטריה המוסרית, הביאה למצב שהקשירות נתפסו כאקט רשעי אך הכרחי במקרים רבים, עם השנים הם נהפכו לדבר האחרון לאחר שכל החלופות האחרות מוצו והביקורת נעשתה קשוחה יותר, ישנו הצורך להשתמש במתקנים מתוחכמים ומשופרים בכדי להימנע מקשירה (כגון תרופות נוירולפטיות חדשות או שיטת הסינוזלן- גרייה רב חושית) ובמידה והקשירה הינה הכרחית, יש לעשותה על פי ניהול נכון ובצורה עדינה ומוסרית. בנוסף, על הצוות הרפואי לנקוט בפעולות מסוימות בכדי להימנע מהסכנות האפשריות של הגבלת חופש התנועה של מטופל. הנושא העיקרי בעבודתנו הינו דילמת כפיית הטיפול וחופש אל מול זכויות המטופל, ראינו שהדילמה פוקדת הן את הצוות המטפל והן את המטופל. כמו כן, מרבית מהצוות הרפואי נוקטים בהגבלה גופנית מהחשש לתביעות משפטיות.
הובאו אף, נימוקים בעד/נגד הקשירה: השוללים טוענים כי הקשירה הינה מעשה אלימות לכל דבר, מה שפוגע בערכים ההומנים של המערכת המטפלת, כמו כן היא מגבילה את התנועה, עצמאות וחופש של המטופל ויכולה לגרום לתחושת כעס, חוסר אונים, דיכאון, פגיעה בדימוי העצמי, אי נעימות ונזקים למטופל ולמשפחתו. התומכים טענו כי, למרות התחושה המזעזעת מעצם השימוש בקשירה כטיפול במאה 21, הפעולה עדיין מוצדקת, מפני שהדבר נועד להבטחת שלום המטופלים מפני פגיעה בעצמם או באחרים.
בדיון סקירת הספרות ומחקרים שנעשו בנושא ראינו, כי בתחום הפסיכיאטריה ובחברה בכלל, מודעים לבעייתיות המוסרית של טיפול בחולה נפש ע"י הגבלה פיזית, ונעשו אף מאמצעים להופכו מוסרי יותר, אם כי לעיתים יש חוסר עקביות באתיקה מעשית זו. לדעת החוקרים ולדעתנו האישית, ישנם מצבים בהם הקשירה היא מוצדקת והכרחית, אך יש להשתמש בה כמוצא אחרון ותוך שמירה על זכויות האדם והשגחה מלאה על המטופל לבל יגרם לו נזק פיזי או נפשי, כמו גם לשמור על בטיחות ורווחת הצוות הרפואי ולהימנע מקשירה הנובעת מחשש הצוות לתביעות משפטיות, הבאנו אף המלצות אישיות בנושא. ראוי לציין כי נושא זה הוא גדול ומורכב וכרוך בדילמה מוסרית קשה משני הצדדים  וכי אין החלטה חד משמעית לנושא אלא כל עניין לגופו, ניסנו לסקור את הנושא בפן רחב ככל הניתן.
קריאה מהנה.