1 . "הלכה ואגדה" – ח"נ ביאליק         ·          הלכה – קפדנית וקשה, גוזרת גזירה, מעשה אדיקות, חובה סגנון מוצק וקבוע.
        ·          אגדה – מקילה, מידת הרחמים, התחדשות, סגנון שוטף, שירה, שלטון הרגש.
        ·          ההלכה והאגדה הן שתיים שהן אחת, ההלכה היא הגיבוש – תמצית האגדה.
        ·          הלכה שעולה לדרגת סמל נהיית אגדה.
        ·          ההלכה חוזרת ומתיישנת וחוזרת והופכת לאגדה – כתורה חיה ונושמת.
        ·          יצירת הלכה – לא בבת אחת אלא קמעא קמעא מתוך אוסף חיי אדם ומעשיו שנותנים בסוף אחד, צלם אלוהים באדם.
        ·          דוגמא – שבת המלכה נהייתה לנפש חיה ונושמת בדמיון העם.
        ·          יצירות ההלכה מכוונות אל הכלל, חלקיהן רבים בזמן וחומר ורק לאחר בחינה ניתן להבין מהותן.
        ·          דווקא פרט אחד קטן של הלכה פותח פתח לעולם שלם של אגדה.
        ·          לדוגמא: מסכת שבת – אדם מציל את החשוב ביותר בשעת חיפזון – ומכלל זה מתגלה כלל היסטורי גדול – לשמר התורה.
        ·          כיבוש הרגל ולא שלילתו, שיתוף מידת הרחמים עם מידת הדין הנה ההלכה ואין ההלכות זהות מבחינת התוכן או ערכן או חיוניותן.
        ·          הלכות נעלמות טעם = חוקים.
        ·          ההלכה יונקת מהמציאות והיא מכוונת לרצון ולמהות         ·          חיי האומה נשארו בספר הלאומי של עם ישראל – גם הלכה וגם אגדה.
        ·          הלכה ואגדה – מילים תלמודיות קבועות בפרשנותן, אולם משמעותן הפנימית מתרחבת, הכתוב מדבר בדר"כ בהלכה שהיא המשך האגדה.
        ·          אגדה שאין עמה הלכה סופה להתבטל.
        ·          בימינו דור שכולו אגדה אך להלכה אין זכר, פסקה ההלכה מישראל. ביאליק אינו בא להכריע בהלכה או באגדה מי נאה ומי לא, ,אלא שהן צורות תאומות של הספרות והחיים ומה סופה של האגדה ללא הלכה?
        ·          יהדות שכולה אגדה היא רק שאיפה בלב טוב – התעוררות הרוח ללא עשיית -לא תעמוד.

2 . "כך דרכו של תלמוד" ע"מ 1-12, מ' זילברג         ·          התלמוד הוא יצירה קולקטיביסטית בעלת אופי משפטי מובהק הן בחלק שבין אדם לחברו והן בחלק שבין אדם למקום.
        ·          המשפט העביר משלב בו גם אלמנטים של היחס בין האדם למקום.
        ·          גם ה' הוא לכאורה אישיות משפטית בעלת זכויות וחובות המשתלב כנושא משפט אזרחי.
        ·          דוג' – מעמד הר סיני, יש חוזה בין האל לעם אולם ע"פ האגדה אין ההסכם נעשה בהסכמת שני הצדדים, ולכן קיבלו היהודים ההלכה על עצמם ומרצונם החופשי בימי אחשורוש.
        ·          נועז להטיח באל כי כפה תורתו של העם, וזאת להדגשה שבשילוב שבין ההלכה לאגדה המשלימות אחת את השניה.
        ·          ההלכה מוסיפה ראליות והאגדה מוסיפה חן.
        ·          ההלכה התלמודית בין אם אזרחית ובין דתית אינה עומדת לבד אלא צומחת ממערכת מושגים אורגנית החולשת על כול הקטגוריות המשפטיות על כול התחומים (מקום ואדם).
        ·          התורה לא ניתכו מלמעלה וגם ה' מחויב בחובות         ·          אל חייב בחובות כמו בשר ודם, גם לענייני קודש שהקודש הוא רכוש השכינה ומבחינה משפטית טהור (קודש = קידוש נכס לניהול משק בית המקדש).
        ·          בעלות זו אינה זהה להעלות בשר ודם שכן בין האדם לאל יש דינים שונים מחברות – ומנטליות זו נכנסה לתלמוד.

3 . "הלכה – מקורותיה והתפתחותה", א' אורבך, ע"מ 7-10         ·          ההלכה היא אחד מהגורמים שעיצבו את חיי ותולדות העם היהודי והעניקו להם צביון ופנים ולכן היא משקפת את חיי האומה.
        ·          עם ישראל היה עם התורה בעני הנכרים – עובדי אלילים ונוצרים כאחד.
        ·          מרכזיות ההלכה מקובלת גם ע"י החוסים בצילה וגם ע"י המתנגדים לה.
        ·          מהי הלכה? המונח מיוחד לספרות התנאים והאמוראים ואינו מאוזכר בתורה או במקורות מוקדמים להם.
        ·          הליכה – שמירה קרי, הפועל משמש לציון שומר תורת ה' ומקיים מצוותיה.
        ·          ר' נתן: שני פירושים: 1) מסורת מדור לדור, 2) דרך המקובלת על רבים.
        ·          אפילו אינה מופיעה בתורה הרי משקלה שווה למצוות המופיעות בתורה, יתר על כך שיעור הזמן, מקום החייבים וכל שאר ההגדרות והמצוות נובעים ממהלכה.
        ·          מקורות ההלכה: פסוקי התורה רומזים או כותבים במפורש כי הם טעונים פירוש והשלמות חיצוניות. הוראות משה להתקנת מע' משפטית מבהירות כי יהיו מצבים בהם יצטרכו לתת תשובות מפורשות שאינן בכתוב ולכן ניתנת הסמכות ונקבעת החובה להעמיד בתי דין – במיוחד אחד מרכזי שיבאר ויקבע התורה.
        ·          מוסדות שיפוט וחקיקה : בית הדין מורכב מלווים וכוהנים ובראשם מי שעומד בראש העם – נביא/שופט/מלך.
        ·          המקדש – מרכז ההוראה והפולחן: י-ם כעיר קודש שימש מקום עליה לרגל. בית הדין שבעיר – המקדש הוא מקור ההוראה והפסיקה שאליו באו לשם הבהרות של פס"ד של בתי הדין האזוריים. מרכז ההוראה נהייה מרכז העבודה – מבית הדין שבלשכת גזית יצאה תורה לישראל, והמפרים אותה נחשבו לממרים ומתבדלים.
        ·          מרכז ההוראה ומרכז הפולחן ניזונו זה מזה שכן המקום גרר שההוראות היוצאות יקבלו תוקף ואף יוכלו לקבוע ההלכה.

4 . המשפט העברי", מנחם אלון, ע"מ 100-83
        ·          המושג "הלכה":
        ·          –
העבודה ללא רשימה ביבליוגרפית