מבוא
"מהו הזמן? כשאיש אינו שואל – יודע אני, אך כשרוצה אני להסבירו – איני יודע" (אגוסטינוס). "זמן זה מתי קרה כל דבר" (רועי, בן 9).
הזמן הוא ממד מרכזי וחיוני בחיינו. יקשה עלינו לתאר עולם ללא זמן, שדבר אינו משתנה בו. ללא התייחסות לזמן קשה לתאר את החיים המודרניים בחברה המערבית הטכנולוגית. עם זאת, למרות מרכזיותו של הזמן בחיינו, ואף בחייהם של אורגניזמים אחרים, אין המדע מכיר איבר חישה האחראי במישרין על תפיסת הזמן. יתרה מזו, איננו יודעים לזהות מידע כלשהו המגיע מן העולם החיצון וגורם לפעילות באיבר חישה כלשהו, כך שתיווצר תחושה של זמן. הדבר עומד בניגוד לממדים תפיסתיים מרכזיים אחרים, כמו למשל תפיסת צבע או עוצמת צליל, שכן כל אחד מן החושים המרכזיים האחרים פועל באמצעות איבר חישה ייחודי ומידע חושי מוגדר, וכך אנו יכולים לראות, לשמוע או לחוש מגע.
התפתחות מושג הזמן נראה שתינוקות בני חודש (ויש הטוענים כי הדבר נכון אף לגבי עוברים בני שבעה חודשים ומעלה) רגישים לממד הזמן. הדבר בא לידי ביטוי בכך שתינוקות אלה מעדיפים אירועים חזותיים בעלי דגם קצבי מסוים על פני אירועים המאופיינים בדגם קצבי אחר. מכאן מסיקים כי לתינוקות אלה רגישות למקצבים המהווים סוג של התייחסות לזמן, שכן מקצב