הגי'נג'ר כנוטריצוטיקל: מקור, כימיה, השפעות פיזיולוגיות ומטבוליות, כמויות מותרות (רעילות-סיכונים), תופעות לוואי, ואינטראציות עם חומרים אחרים סמינריון במסגרת הקורס: "מזון פונקציונאלי", דר' בני טל הקדמה הג'ינג'ר (Zingiber officinale) הוא צמח השייך למשפחה הטרופית וסאב-טרופית Zingiberaceae, מקורו באסיה, וגדל כיום במקומות רבים בעולם (דרום ומזרח אסיה, מערב אפריקה ומרכז אמריקה). החלק בצמח המשמש למאכל הינו קנה השורש (הפטוטרת ממנה שולח הצמח את שורשיו), המכונה לעיתים קרובות "שורש ג'ינג'ר", על אף שלמעשה אינו שורש הצמח (איור מס' 1) . הארומה החזקה והאופיינית לג'ינג'ר היא תוצאה של קטונים, אשר העיקרי והנחקר ביותר מביניהם הוא הג'ינג'רול (1). בארצות רבות, בעיקר בסין והודו, הג'ינג'ר הטרי משמש כתבלין לסוגי מזון ומשקה רבים, כך שכמעט ואין מנה נטולת ג'ינג'ר. מלבד שימושו זה, קנה השורש של הג'ינג'ר נמצא זה אלפי שנים בשימוש הרפואה המסורתית ההודית, הסינית והערבית. בסין, לדוגמא, משמש הג'ינג'ר למעלה מ
5 00 שנים כתרופה לטיפול בכאבי ראש, בחילות והתקררות. קנה הג'ינג'ר משווק כיום בצורות רבות ומגוונות בנוסף על הג'ינג'ר הטרי: ממרח, אבקה יבשה, פרוסות משומרות בסירופ, סוכריות  (ג'ינג'ר שעבר קריסטליזציה) ואף כתמציות טעם בתה ובירה. בשנים האחרונות רווחת הנטייה לרפואה טבעית בעולם המערבי, ומחקרים רבים בוחנים מרכיבים שונים בג'ינג'ר ואת השפעותיהם הבריאותיות בתחומים שונים (2). על אף העיניין בתחום, ה- United States Pharmacopeia (USP) טוענים שאין הוכחות מספיקות ליעילות רפואית, וה-FDA מכיר בג'ינג'ר אך כתבלין ולא כתרופה (1). לעומת זאת, המצב במערב אירופה שונה מעט:
במספר מדינות (בריטניה, בלגיה, גרמניה) מאושר הג'ינג'ר כתרופה ללא מרשם (OTC), לעיתים בליווי הבהרות ואזהרות כמו "לטיפול בבעיות של מערכת העיכול, למרות שההשפעה לא הוכחה לפי הדרישות הנחוצות לאישור תרופות" (בלגיה) או "לא מומלץ לנשים בהריון" (גרמניה). בעבודה זו אסקור את ההרכב הכימי של החומרים בג'ינג'ר, אפרט את השפעותיו הפיסיולוגיות במצבים בריאותיים כמו בחילות, סרטן והרפס, ואציג את הסיכונים הטמונים בצריכתו, אם כי אינם גדולים, מבחינת תגובות עם תרופות וטוקסיות של הג'ינג'ר.