תכן עניינים
1) שער – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
2 ) תכן עניינים – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
3 ) מבוא – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – עמוד 1
4 ) סל הבריאות – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – עמוד 2-3
5) רפורמה במערכת הבריאות הישראלית – – – – – – – – –  עמוד 4-6
6 ) קונפליקט פנימי – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –  עמוד 7
7) ערך החיים – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – עמוד 8-9
8 ) קביעת עדיפויות ועלות מול תועלת – – – – – – – – – – – – עמוד 10 9) הרפואה הציבורית ומעמד הרופא – – – – – – – – – – – –  עמוד 11
1 0) משפט רפואי ורפואה משפטית – – – – – – – – – – – – – עמוד 12-13
1 1) נספחים – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –   עמוד 14-15
1 2) סיכום – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –  עמוד 16
1 3) ביבליוגרפיה – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –  עמוד 17
מבוא
ביטוח רפואי – זכות, חובה או אפילו ניתן לומר אשר מתקיים כחסד. כאזרחי מדינת רווחה מפותחת בתחום זה, ויש הגורסים אשר מתפתחת בכל הקשור לנושא הבריאות, אנו זכאים לסל הבסיס אשר מכסה לרוב טיפול רפואי בסיסי, או בשמו המודרני חוק ביטוח בריאות ממלכתי אשר נכנס לתוקפו בראשית חודש ינואר 1995, בא לענות על מספר בעיות קרדינאליות אשר בהן בוססה מערכת הבריאות בישראל.
מאז החלתו של החוק ועד לימנו אלו, עבר החוק שינויים ותיקונים אשר התיימרו להקנות לחוק שינויים, ולדאוג כי מימונו של החוק על ידי האמצעים אשר נקבעו, יתבצע ללא כל תקלות מנהליות, וזאת על מנת לאפשר לתושבי ישראל את ביטוח הבריאות המקיף והאיכותי עבורו הם משלמים במיטב כספם. נוכח העובדה כי עם השנים שחלפו מאז החלתו של החוק, חלה שחיקה במקורות המימון אשר הוקצו לעניין מתוקף חוק, ותושבי ישראל חשים ככלל כי חלה הרעה בתנאי הבריאות המוצעים תחת ביטוח הבריאות הממלכתי במתכונו הנוכחית, מחייב המצב בדיקה של אותם הגורמים אשר מובילים לפערים בין התכנון המקורי לבין הביצוע בתחום המימון. כפועל יוצא מן המצב הקיים, אסקור בעבודתי ראשית בקצרה את  חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שנית אפרט על הרפורמה במערכת הבריאות הישראלית, תוך כדי השוואה של ישראל ממול שתי מדיניות: קנדה ואוסטרליה. בנוסף אדון גם על הקונפליקט הקיים במשרד הבריאות והנוגעים דבר. ננסה לראות האם ניתן לאמוד את ערך החיים? כיצד? ובאילו פרמטרים?
בנוסף, אסקור גם קביעת העדיפויות הקיימת, ועלות ממול תועלת. יחד עם זאת, נראה מהו מעמד הרופא במדינה ואף גם את הרפואה הציבורית בארץ.
יתרה מכך, אציג גם את הרפואה המשפטית והמשפט הרפואי, ולסיום אציג שני נספחים אשר מהווים דוגמה "מזערית" וקושי עם מערכת הרפואה בארץ. הראשון: מפאת עלויות יקרות של טיפולי שיניים ואי הכללתם בסל הבריאות, לא כל אחד יכול להרשות לעצמו "ביקור" אצל רופא השיניים.
נספח שני: כיצד הכוח אצל הממשלה, התערבותה והשפעתה על מערכת וסל הבריאות.
בעבודתי ארצה לטעון כי חוק בריאות חובה קיים וניתן לכל אזרח במדינה מיום הולדתו ועד יום מותו, אך במציאות לעיתים הדברים נראים אחרת.           קונפליקט פנימי ההתפתחות הטכנולוגית ברפואה מלווה מטבע ברייתה, בהתייקרות שירותי הבריאות. קצב התייקרות זה מהיר יותר מזה של האינפלציה הכללית. מכאן, שמערכת הבריאות נזקקת בהכרח לתוספות תקציב ריאליות מעבר להתייקרות הכללית, ואלה אפשריות רק בתנאים של גידול בתוצר הגולמי הממוצע לנפש. באוכלוסייה בה שיעור הקשישים עולה בהתמדה, גדל בהכרח שיעור החולים במחלות כרוניות ובמספר הלוקים במחלות בו זמנית וצריכת השירותים גדלה בהתאם. אם באותה אוכלוסייה קיימים פערים חברתיים גדולים, ושיעור הנזקקים לתמיכת המדינה גדל, הם צורכים יותר שירותי בריאות.
כיום, אף מדינה גם מבין העשירות ביותר, אינה יכולה להגדיל את קצה הבריאות הלאומי בשיעורים כאלה, שידביקו את קצב התייקרות שירותי הבריאות. התוצאה ההכרחית היא מצב של מחסור מתמיד במשאבים העומדים לרשות מערכת הבריאות, המשמעות היא יצירת "קיצוב" בשירותי הבריאות וקביעת עדיפויות בהקצאת המשאבים.
קיצוב זה יכול להתבטא בכך, שרק חלק מהציבור יקבל את מרבית השירותים שהרפואה מסוגלת ורוצה לתת. הוא יכול גם להתבטא כך, שכל הציבור יקבל שירות שווה, אך מקיף פחות ממה שהרפואה מסוגלת ורוצה לתת.
השאלה היא, מי מחליט על סדרי העדיפויות ובאיזו דרך. בשאלה זו, ממוקד הקונפליקט העיקרי בעניין העדיפויות במערכת הבריאות.
עדיפויות ניתן לקבוע עפ"י אמות מידה חברתיות או עפ"י אמות מידה טכניות-מקצועיות. בחברה  שעבורה נושא השוויוניות הוא עיקרי ומכריע, ההחלטות הן בתחום של אורך התורים ומנגנון עדכון סל השירותים.
אולם, גם חברה "שיווניות" תגיע במצב לש מחסור מתמשך, לפגיעה ב"סל השירותים" ולהארכת תורים, להתפתחות של דרישה גדלה והולכת ל"רפואה פרטית" ולרכישת ביטוח בריאות מחוץ למערכת הביטוח הציבורי. על רקע זה – קיים קונפליקט נוסף ולא פחות חמור.
בקביעת העדיפויות המתייחסות ל"סל הבריאות", קיימים שני סוגים שונים של שיקולים שלכל אחד מהם יש מקום והצדקה משלו. בדרך כלל, שילוב כזה בצורה אובייקטיבית מוחלטת הוא בלתי אפשרי, ומתחייב תהליך של "הסכמה תוך פשרה מודעת". הסוג הראשון של שיקולים הוא " טכנולוגי-כלכלי" ומבטא את העיקרון של "עלות-תועלת". הכוונה היא, לביצוע הערכה כלכלית של התועלת של טכנולוגיות שונות, מתוך כוונה להביא לכך, שיותר אנשים יזכו לטיפול מיטבי על בסיס ידע מדעי על שכיחות המחלות השונות ויעילות הטכנולוגיות השונות.
הסוג השני של שיקולים הוא ערכי-מוסרי-חברתי. כאן נעשה השיקול על פי דירוג חברתי של זכאות קבוצות שונות באוכלוסייה לקבל שירות ושל הערכת המשמעות החברתית והאישית של תוצאות הטיפול הצפויות.
במערכת השיקולים הפוליטיים-חברתיים, יש גם משקל רב לרצון של בעלי עניין (פוליטיקאים, רופאים ובתי חולים) להביא לעירוב בין השירות הציבורי לביטוח הבריאות הפרטי ולרפואה הפרטית. עירוב כזה מביא בהכרח לסבסוד הרפואה על חשבון הרפואה הציבורית ולהתייקרות השירות הרפואי הממוצע.
כדי להגיע לכך שתהיה מערכת מיטבית לקביעת עדיפויות בשירות הציבורי חייבים אפוא לפעול בו זמנית בשני כיוונים: הכיוון הראשון, הוא מניעת הסטת משאבים ציבוריים למערכת הרפואה הפרטית ולביטוחים הפרטיים.
יש להבטיח בחקיקה חד משמעית, שהתקציב הציבורי ינוצל אך ורק למתן שירות ציבורי.
הכיוון השני, הוא ביצרית איזונים, ושילוב השיקול המקצועי-כלכלי עם השיקולים המוסריים-חברתיים-פוליטיים. שיקול מקצועי-כלכלי שלא יכלול השקפות חברתיות על קדימויות ועל מהות המושג של "איכות שורה" יידחה ע"י מקבלי ההחלטות.
יש ליצור שתי מערכות, אחת שתקבע "סדר עדיפויות ערכי-חברתי" ואחת שתתרגם את המשאבים הקיימים ל"סל שירותים" על סמך שילוב סדרי העדיפות החברתית-ערכית ושיקולי עלות-תועלת מקצועיים-כלכליים. הפעלת מערכות אלו, עם האיזונים והבקרות הנדרשים, אפשרית רק אם בראש משרד הבריאות עומד שר ומנגנון המעוניינים בכך ומסוגלים להפעילן. בישראל, בשנים האחרונות, לא נוצרו במשרד הבריאות התנאים הדרושים לכך.              סיכום זכות קיום בסיסית אשר לה אנו מאחלים ומייחלים הינה בריאות. אלמלא מצרך חיוני זה, ניתן להיתקל בקשיים ובסיבוכים רבים במהלך חיינו. בעבודתי בנושא ביטוח רפואי, הראתי כי חוק ביטוח בריאות ממלכתי ניתן לכל אדם כאזרח ללא הבדלי דת, גזע ומין. אך יחד עם זאת, לעיתים "הזוכה" ליחס טוב יותר ולטיפול הולם יותר הינו בעל הממון. הצגתי את הרפורמה במערכת הבריאות הישראלית – סכנות והזדמנויות, ערכתי השוואה בין ישראל לבין שתי מדינות: הקנדית והאוסטרלית, מדינות אשר דומות מבחינה כלכלית, תרבותית, פוליטית ואדמיניסטרטיבית. אך מצאתי הבדלים מערכתיים ביניהם לבין זו הנהוגה בארץ.
יתרה מכך, הראתי את הקונפליקט הקיים המערכת הבריאות, ודרך פתרון למשבר זה.
אומרים כי כל דבר נאמד ונערך בכסף, וזה נכון אפילו יותר כאשר מדברים על ערך חיי אדם – הצגתי זאת מזווית של כלכלנים.
בנוסף, בכל הקשור לענייני בריאות ישנו סדר עדיפויות, ואפילו הצגת הדברים של עלות ממול תועלת.
כמובן התייחסתי למעמד הרופא במדינת ישראל, ואף גם לרפואה הציבורית.
לסיום, סקרתי גם את המשפט הרפואי ואף גם את הרפואה המשפטית, והצגתי שני נספחים אשר מהווים דוגמאות "לחיי היום-יום" במערכת הבריאות.
אם כן, אנו רואים כי בכל מדינה מתוקנת יש להנהיג את חוק ביטוח בריאות ממלכתי לכל אזרח ואזרח, ללא הבדלי מעמדות, פערים חברתיים, תרבותיים וכל הבדל אחר. ובמשפט "הבריאות הכי חשובה והשאר זניח" – יש רבות וטובות, ובאמירה זו נותר רק לומר "שנהיה בריאים".