עבודה בקרימינולוגיה בנושא : היפראקטיביות, פשיעה ועבריינות אוקטובר 2008
תוכן העניינים
מבוא
ADHD ופשיעה אבחון טיפול גישות הפוכות לנושא סיכום ביבליוגרפיה מבוא
הפרעת קשב עם או בלי היפראקטיביות (ADD  /  ADHD) היא ההפרעה ההתנהגותית השכיחה ביותר בילדים, עלי פי DSM-IV תפוצתה של תסמונת הליקוי בקשב המלווה בהיפראקטיביות בגיל ביה"ס היא  3-5% .סימניה העיקריים של התסמונת הם ליקויים ביכולת הקשב והריכוז, אי שקט, מוסחות מוגזמת ואימפולסיביות. הליקוי בקשב מתבטא בחוסר תשומת לב לפרטים ובקושי בשמירת קשר רצוף במטלות שניתנות להם ובמשחק. תשומת לבו של הילד מוסטת בקלות על ידי גירויים חיצוניים ולכן הוא מתקשה בפעולות למידה ובשמירה על סדר יום וזמנים בפעילות היומיומית. ההיפראקטיביות (פעילות יתר) מתבטאת בקופצנות יתר, בחוסר יכולת לשבת לאורך זמן, בריצות וקפיצות מוגזמות, ובקושי בפעילויות הדורשות ריכוז ושקט. לילד הסובל מ- ADHD ניכרת נטייה לדברנות יתר ולאימפולסיביות המתבטאת במתן תשובות פזיזות, בקושי בעמידה בתור ובהתפרצות לפעילויות של אחרים.
הילדים סובלים מקושי בלימודים ולחלק ניכר מהם קשיי למידה או הפרעות התנהגות. בשל הקושי בקשריהם החברתיים ובהסתגלות לנורמות חברתיות הם נוטים להיכנס לעימותים עם ילדים אחרים או מבוגרים בסביבתם הקרובה.
לפיכך, מבחינת הסימפטומים הקליניים , הפרעת הקשב והריכוז מורכבת משלשה מרכיבים: