בחברה ספוגה במיניות, המיניות מושוות לגוף הנשי. כל משקה קל, מכונית או שמפו מיוצג על ידי גופה ובעיקר שדיה של האישה. בחברה כזאת נשיות מוגדרת בתמציתיות כרכוש או אובייקט מיני. כגוף מיני, הנשים אינן מובדלות אחת מהשנייה והן מתומצתות לדבר אחד × המיניות שלהן.
 להבדיל, גברים זקוקים לסקס, הם יכולים לקנות אותו, הם מקבלים אותן אך גברים אינם אובייקט מיני. לא כקולקטיב ולא כפרט. בעצם אין פיחות של גברים למינם הביולוגי או לגופם או ליצריהם.
מיניות הגבר מיוחסת להכרח ביולוגי אך לא משנה מה הוא הכרחי או נחוץ, זהות הגברים מתעצבת על ידי מעשיהם בעולם ולא על ידי התפקיד בו גופם ממלא.
מבחינה חברתית זהות אישית מינית מיוחסת לאישה כאשר גברים משיגים את זהותם על ידי מעשיהם. חברה כזאת מביא לאי שוויון מגדרי.
זהות תמציתית מינית מביא לאי שוויון מגדרי.
מעבר לקידום אי השוויון, תמציות מינית מביאה לקידום הדיכוי.
חברה פטריארכאלית הופכת נשים ל"שונות", ללא מובחנות או לא מובדלות אחת מהשנייה והופכות אותן ככל לשונות מגברים ולפיכך נחותות מימנו. אין שום נתון ביולוגי מוסכם לגבי מין שאינו מושפע חברתית ופוליטית. יצרים מיניים מוגדרים כרצונות הכרחיים. המין, הניתן לגבר על ידי גוף האישה, הינו תוצר של היררכיה מגדרית. ואלו הם התנאים לשלטון כוחו של הגבר.
מיניות מועברת לחברה דרך דימויים גופניים של האישה בתקשורת – פרסומות או פורנוגרפיה.
יותר מכך, המשמעות היא שמיניות מופחתת לסקס כמוצר ונשים לאובייקט לקבלתו. מצב זה הינו תמונה של מצב ציבורי ושל החברה בשליטה גברית. התוצאה הסופית של הפיכת האישה רק לאובייקט הינה זנות.
העבודה ללא רשימה ביבליוגרפית