צרור הדילמות הקשות שמציב המאבק בטרור בשנים האחרונות, אם במישור המבצעי, המדיני או ההסברתי, כרוך באופן הדוק בפן המשפטי של המאבק בטרור: כל אחד מאופני התמודדות אלה קשור קשר אמיץ בשאלות משפטיות שמחובתה של המערכת לענות עליהן מענה יומיומי אף על פי שלא תמיד יש להן מענה עקרוני בחוק, המדינתי או הבינלאומי. במישור המבצעי, החובה לספק מענה יעיל לאיומים חדשים ומתחדשים מחייבת את הלוחמים בטרור, על כל זרועותיהם, לשנות דפוסי פעולה רגילים ולבחון דרכי פעולה חדשות. עם זאת, במסגרת מחויבותה של ישראל לשלטון החוק, מחויבות שאינה מצטמצמת בעת לחימה,  עליה להבטיח שאותם דפוסי פעולה או אמצעים חדשים שיופעלו כנגד הטרור יהיו חוקיים, הן על פי הדין הישראלי והן על פי הדין הבינלאומי. במישור המדיני, ישראל מחויבת לכבד את הדין הבינלאומי ולהוכיח לקהילייה הבינלאומית שהיא פועלת באופן לגיטימי, "לגיטימיות", בעידן המודרני, היא בין היתר פונקציה של חוקיות. יש להדגיש כי, העובדה שהמחבלים הפלסטינים לדוגמא אינם מכבדים את הדין הבינלאומי כהוא זה, אינה יכולה לשמש כהצדקה לישראל שלא לכבדו. ולבסוף, במלחמה שמנהלים הצדדים על דעת הקהל (הפנימית והבינ"ל) ועל הוכחת לגיטימיות הפעולה שלהם, יש לרטוריקה המשפטית תפקיד עצום בחשיבותו. יעידו על כך המשאבים שמשקיעים הצדדים בניהול מאבקים משפטיים בבתי משפט או מול ארגונים בינלאומיים, שבאמצעותם מתוקפת או מותקפת הן פעילותם שלהם והן פעילות היריב.          על מנת לבחון את חוקיותן של הפעולות הננקטות במסגרת המאבק בטרור, נדרשה הפרקליטות הצבאית בישראל, ראשית, להגדיר את העולם המשפטי, בעיקר מבחינת הדין הבינלאומי, החל על המאבק הנוכחי בטרור, ובאופן נגזר, ליישם את הכללים המשפטיים ביחס לכל סוג פעולה שישראל נוקטת.  המשימה הייתה ועודנה מורכבת, בעיקר משום הצורך להתאים את הדינים הקיימים לאיום החדש. העימות בין מדינות לארגוני טרור בעידן המודרני מציב אתגרים משפטיים קשים ומהותיים: הוא אינו דומה לעימותים הקלאסיים שהכרנו, ושעל בסיסם גובשו דיני המלחמה, המשתתפים בו מצד ארגוני הטרור אינם מקבלים על עצמם את דיני המלחמה ואינם פועלים לאורם, ומידת האיום שהם מהווים מחייבת מענה אפקטיבי, המתחשב בתנאי המציאות. המשפט הבינלאומי אינו יכול לקפוא על שמריו ולהימנע מלהתאים עצמו למציאויות חדשות, שמנסחיו בעבר לא ראו לנגד עיניהם. בה בעת, ישנם עקרונות בסיסיים, העומדים ביסודם של דיני המלחמה, ואשר הרציונאל שלהם יפה גם בהקשר של המאבק בטרור. בזמן הזה, מתאמצים מומחי המשפט הבינלאומי להתוות את דרכו של המשפט הבינלאומי בין החדש לישן, בין המציאות המשתנה לעקרונות המקובלים, בין הפוליטי, המוסרי והצבאי. כפועל יוצא של תהליך זה, לשאלה מהם הכללים המשפטיים החלים על המאבק בטרור אין תשובה ברורה. למדינות שונות, כמו גם למלומדים שונים, יש תפיסות שונות ומגוונות, ולא ניתן להצביע על עמדה אחת ברורה הנהנית ממעמד עליון ביחס לאחרות. השאלה כיצד יתעצבו הכללים העתידיים של הלחימה בטרור תלויה, בין היתר, באופן ההתמודדות של מדינות אחרות עם טרור ובמידת האיום שיחושו מדינות אחרות מפני הטרור. ניתן לאמר, כי בתנאים מסוימים, מידת האיום שהטרור מציב ואופי העימות מולו יצדיקו את הגדרת המאבק כ"עימות מזוין", במשמעותו המשפטית. סיווגו של העימות המזוין מול הטרור לאחת הקטגוריות הקלאסיות של עימות מזוין (בינלאומי או שאינו בינלאומי) אינה פשוטה, אף על פי שהמצב האובייקטיבי (היקף הלחימה, היקף הנפגעים, תפיסת הצדדים עצמם את הסכסוך) תומך בהגדרת העימות כעימות מזוין.  כפועל יוצא של הקושי בסיווג הסכסוך, קיים אמנם קושי בזיהוי הכללים הפרטניים החלים על הלחימה עצמה, אולם, בכל מקרה, ארבעת עקרונות היסוד של דיני המלחמה – עקרון הצורך הצבאי, עקרון ההבחנה, עקרון הפרופורציונאליות ועקרון ההומאניות – צריכים להתוות ולהנחות את מקבלי ההחלטות בכל הפעילות המלחמתית המתבצעת כחלק מהעימות. כמו כן, מאחר שמתקיים עימות מזוין מול הטרור, הרי שאלה הנוטלים בו חלק באופן ישיר, פעיל ומתמשך – דהיינו, הטרוריסטים – הם לוחמים. משום כך, ניתן לפגוע בהם במכוון. בהיותם לוחמים בלתי-חוקיים, הם אינם נהנים ממעמד של שבויי מלחמה אם הם נתפסים, אלא מועמדים לדין כפושעים. אם נקבל את עמדתם של אלה המתעקשים לראות במחבלים "אזרחים", הרי שאין אלא לראותם כ"אזרחים הנוטלים חלק בלחימה", המאבדים את חסינותם מפגיעה. מרמת מעורבות מסוימת, הופך אותו "אזרח" למי שמעורב בלחימה באופן מתמשך, כך שניתן לפגוע בו אף אם בעת הפגיעה הוא אינו מעורב בלחימה של ממש. נראה כי לאור כך, הסיכול הממוקד הוא אמצעי חוקי ולגיטימי. ישראל מקפידה למזער את הפגיעה באזרחים תמימים במהלך פעולות הסיכול הממוקד, והיא אינה נוקטת אותן במקרה שניתן לעצור את הטרוריסט באמצעים סבירים אחרים. אף כי אין ספק שמדובר באמצעי חמור במיוחד, כל עוד התפיסה המבצעית גורסת כי הוא חיוני למלחמה בטרור, נראה כי הוא מותר, במגבלות שצויינו. רציונאל הטרור הוא כי למדינה דמוקרטית כישראל אין כושר עמידה מול מלחמת התשה בעורף האזרחי. הלחימה המתמשכת בין ישראל לגורמי הטרור שונה ממלחמה קונבנציונאלית בין שתי צבאות ומאופיינת ב"אסימטריה" בין הצדדים בעימות. האסימטריה הינה תופעה רב ממדית, שבאה לידי ביטוי בחוסר איזון בין היריבים בפרמטרים שונים וביניהם כל מה שקשור למרכיבי העוצמה הצבאית במובנה הרחב. בעימות האסימטרי שואף "הצד הנחות" לגרור את העימות לתחומים שבהם הוא יכול לקזז את עוצמת "הצד החזק", להפיק יתרון מחולשתו ולזכות בניצחון תוך ניצול נקודות התורפה של היריב והפיכת יתרונותיו לחסרונות. יתרונו העיקרי של "הצד הנחות" בעימות האסימטרי הוא ביכולתו להתמיד לאורך זמן בלחימה מתמשכת תוך  הפגנת "יכולת ספיגה". ההתשה, הינה האמצעי העיקרי שבסופה, "הצד הנחות" מאמין כי ינצח למרות נחיתותו. אופי הלחימה האסימטרי ידוע גם בכינויו הנוסף – "העימות המוגבל". בשנים האחרונות תופסת תופעת "העימות המוגבל", מקום יותר ויותר מרכזי בעימותים המתנהלים בעולם. זאת, במקביל לירידה בדפוס המלחמה הקונבנציונאלית ה"מסורתית" המתנהלת בין שני צבאות של שתי מדינות כדפוס העימות השכיח. התפתחות זו בטבע העימותים נובעת משורה של שינויים והתפתחויות פנימיות וחיצוניות לסביבת המלחמה. העימות המוגבל מציב שורה של אתגרים חדשים בפני מדינות וצבאות הן בדרכי החשיבה והן בדרכי פעולה, שיתנו מענה הולם לאתגרים המתפתחים. מושגים רבים, שהיו בשימוש בתפיסת ההפעלה של מלחמה קונבנציונאלית כמכה מקדימה, הכרעה מהירה, השמדת כוחות, העברת המלחמה לשטח האויב וכדומה, אינם רלוונטיים במלחמה המתנהלת בעולם ה"עימות המוגבל" או שהם רלוונטיים בהקשרים אחרים. אחד מן האתגרים המשמעותיים, עימם מתמודדת מדינת ישראל בשנים האחרונות,  הוא המלחמה כנגד טרור המהווה צורה נוספת של לחימה במשפחת "העימות המוגבל". המלחמה מול הטרור, שמנהלת מדינה דמוקרטית כישראל, הינה מלחמה מורכבת המנוהלת במגוון רחב של מימדים ותחומים.
הטרור עושה שימוש מתוחכם במגבלות שמטילה על עצמה מדינה דמוקרטית, מגבלות שמקורן העיקרי הוא שיקולים מוסריים. מדינת ישראל וצה"ל מותקפים רבות בנושא האמצעים ושיטות הפעולה הננקטים בעימות המזוין כנגד הטרור. יש הטוענים בחברה הישראלית ובקהילה הבינלאומית כי הפעולות הננקטות על ידי הצבא אינן פעולות מוסריות. טענות אלו הובילו לסרבנות בחברה הישראלית ולתופעה שבה, הקהילה הבינלאומית ברובה, לא הכירה בלגיטימיות של הפעולות, שישראל נוקטת בהן לצורך הגנה עצמית. שלילה זו הינה כה חריפה, עד כדי כך, שמפקדי צה"ל מואשמים במקומות מסוימים בעולם המערבי, הדמוקרטי בביצוע פשעי מלחמה. מנגד, למדינת ישראל כמו לכל מדינה אחרת בעולם, ישנה חובה ראשונה במעלה – הגנה על חיי אזרחיה. מלחמה, מכורח "זכות ההגנה העצמית" כנגד תוקפנותו של הצד השני הינה מלחמה מוצדקת. אין זה הוגן לצפות כי הצד המותקף ימתין בחיבוק ידיים ויספוג פיגועי טרור על מנת שתהיה לו הצדקה להתגונן.
באמצעות הצגת הכללים המוסריים, שעל פיהם ראוי לנהל עימות מזוין מול טרור, ובאמצעות בחינת המגבלות וההיתרים הבינלאומיים ניתן יהיה להתמודד עם הטענות נגד הפעולות הננקטות על ידי צה"ל  באופן מקצועי ורציני. ההנחה היא כי צה"ל כצבאה של מדינת ישראל – מדינה דמוקרטית ויהודית , מונחה  על ידי  קוד מוסרי ורגישות אנושית בפעולותיו מול האויב לצד חובתו המוסרית להגן על חיי אזרחי המדינה וריבונותה. הנחה זו מטילה מגבלות בהפעלת הכוח של צה"ל. ניתן לסכם ולאמור כי, המלחמה בטרור הפלסטיני לא תוכרע רק בחזית המבצעית. כיבוד דיני המלחמה הכרחי להשגת לגיטימציה פנימית ובינלאומית למהלכיה של ישראל, כמו גם לקרב על התודעה מול האויב. ואולם, מעל לכל, הוא נובע מהיותה של מדינת ישראל מדינת חוק ומוסר, שאינה זונחת את הערכים שעליה הושת קיומה גם בעיתות חירום ומשבר. זו עוצמתה האמיתית של המדינה וזו הערובה להמשך קיומה כדמוקרטיה יהודית וליברלית גם בעתיד.
עבודה זו איננה עוסקת בשאלה האם המלחמה מול הטרור צודקת או אינה צודקת.  "צדקת המלחמה", הינה שאלה המצויה ברובד אחר של דיון. מטרת העבודה היא להצביע על הכללים והעקרונות האתיים המוסריים והבינלאומיים, שיאפשרו להילחם מול הטרור באופן מוסרי כלומר – על "צדקת הפעולות הנעשות במלחמה", כמו כן מטרת העבודה נועדה להמליץ על זירות פעולה נוספות בהם יש לפעול בכדי ל"נצח".
עבודה זו מניחה, כי משעה שנכפתה עלינו מלחמה, ניתן וחובה להילחם בטרור, אך נדרש לעשות זאת  על פי כללים אתיים, שיאפשרו לישראל לנהל את העימות המזוין מול מתקפת הטרור הפלסטינאית באופן צודק ומוסרי ובמסגרת ההגבלות הבינלאומיות. כמו כן נדרשת ישראל למאמץ רחב יותר בזירות ואמצעים שונים ומתקדמים יותר ולא רק בזירת הלחימה בשדה. השאלות שהעבודה מנסה לתת להם מענה הינם: מהי הסמכות האוניברסאלית בעידן הגלובאלי, מה משקלה והשפעותיה? מהם מאפייניו הייחודיים של הטרור במסגרת הפרשנות הצבאית והמשפטית? האם ניתן לנהל לחימה מול הטרור שבפניו עומדת מדינת ישראל באופן מוסרי ובמסגרת הדינים הבינלאומיים,  ומהם כללי הלחימה המותרים משפטית ומוסרית ושנכון לפעול על פיהם במסגרת העימות המזוין מול הטרור? ולבסוף כיצד מתמודדת ישראל עם מערכת המגבלות והדינים הבינלאומית ומה הלקחים והמסקנות בעזרתם ניתן לטייב את ההתמודדות והמלחמה בטרור בעתיד? "וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה"(מיכה ד').
תוכן עניינים
מבוא  .עמ'
3 -5
סקירה ספרותית פרק 1 – הסמכות האוניברסאלית בעידן הגלובאלי
1 .1 מוסד האו"ם, סמכויותיו וכוחותיו –עמ'
6 -9
1 .2 כללים ועקרונות בדיני המלחמה-הטרור כיוצא מן הכלל -…עמ' 9-10
1 .3 הבחנה בין לוחמים ואזרחים במלחמה –עמ'
1 0-11
1 .4 סמכותה הפלילית של מדינה…………………………………………………-…-עמ'
1 1-12
1 .5 בית הדין הפלילי הבין-לאומי………………………………………-……..……….
עמ' 12-14
1 .6 העמדה לדין בבתי משפט של מדינות בעולם…………………-………………………
עמ' 14-15
 פרק 2 – מאפייני הטרור סיווג ומשמעויותיו
2 .1 טרור- הגדרה וסיווג –.
עמ' 15-17
2 .2 התפתחויות משפטיות בעולם בסוגיית הטרור -עמ'
1 7-18
2 .3 הטרור כמלחמת ההתשה בדמוקרטיה –..עמ'
1 8-19
2 .4 התפתחות הטרור המודרני ודפוס הפעולה הבינלאומי שהתפתח בעקבותיו -.. עמ' 19-21
פרק 3 – צדקת המלחמה- המלחמה בטרור בצל המוסר הצדק והדין הבינלאומי
3 .1 המצב העובדתי החדש של ישראל במסגרת הלחימה בטרור עמ' 21-23
3 .2 עקרונות יסוד מוסריים המומלצים לאימוץ במלחמה בטרור ובמסגרת כיבוד       הדין הבינלאומי -עמ'
2 3-27
3 .3 מלחמת לבנון השניה כמקרה בוחן ליישום הכללים הבינלאומיים ואימוץ       קודים מוסריים –
עמ' 27-30 פרק
4 – התמודדות ישראל עם מערכת הדינים הבינלאומיים
4 .1 בית הדין הפלילי העם היהודי ומדינת ישראל ..עמ'
3 1-33
4 .2 אירועים בעבר בניסיון לעצור ישראלים ומכלול האפיקים בהן יתכנו מעצרים בעתיד–עמ' 33-35
4 .3 האם מגמת המשפט הבין-לאומי לחדור לריבונות המדינה הינה חיובית? –..עמ' 35-37
פרק 5 – סיכום אישי, לקחים והמלצות 5.1 לקחים והמלצות עמ'
3 8-41
5.2 סיכום אישי ……………………………………………………………………-.
עמ' 41-43
ביבליוגרפיה -עמ'
4 4
נספח א': מקבץ החלטות או"ם בעניין ישראל העצרת הכללית ומועצת הביטחון 1947-2006…- עמ' 45-47
נספח ב': אמנה בדבר הדינים והמנהגים של מלחמה ביבשה לרבות תקנות בקשר לדיני                 ומנהגי המלחמה ביבשה (האג 1907)…………………………………………-.…עמ'
4 8-52
נספח ג': משמעת בצה"ל – התנהגות בהתאם לאמנות בין לאומיות שמדינת ישראל צד להן…-.….עמ' 53
נספח ד': דוגמאות מן העבר לכישלון ישראל במלחמתה בזירה התקשורתית העולמית בטרור-..עמ' 54-56