המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית                                          הציות לחוק דיני העונשין (ריבוי הנישואין) והשפעותיו על הסטאטוס החברתי והכלכלי של האישה הבדואית בנגב העבודה מוגשת במסגרת הקורס: "יסודות המחקר במנהל הציבורי" תשס"ז,2007
תוכן העניינים

1 .0  בעיית המחקר. 2
2 .0 שאלות המחקר. 3
3 .0 סקירת הספרות. 4
3 .1 מבוא תיאורטי 4
3 .1.1 ריבוי הנישואין (פוליגאמיה) 4
3 .1.2 הגדרת המושג חוק. 6
3 .1.3 חוק דיני העונשין (ריבוי הנישואין) 6
3 .2 הציות לחוק. 8
3 .2.1 הגדרות. 8
3 .2.2 תיאוריות. 9
3 .2.3 כלים. 10
3 .2.4 ממצאים. 10
3 .3 הסטאטוס החברתי של האישה הבדואית בנגב. 11
3 .3.1 הגדרות. 11
3 .3.2 תיאוריות. 12
3 .3.3 כלים. 15
3 .3.4 ממצאים. 15
3 .4 הסטאטוס הכלכלי של האישה הבדואית בנגב. 16
3 .4.1 הגדרות. 16
3 .4.2 תיאוריות. 17
3 .4.3 כלים. 19
3 .4.4 ממצאים. 19
3 .5 מקרה הבוחן 19
4 .0 מטרות המחקר והשערות: 20
4 .1 מטרות המחקר. 20
4 .2 השערות המחקר: 20 5.0 שיטת המחקר. 20 5.1 השערה ראשונה. 20 5.1.1 מערך המחקר. 21
5.1.2 אוכלוסיית המחקר ואוכלוסיית המדגם. 21
5.1.3 כלי המחקר. 21
5.1.4 שיטה לאיסוף נתונים. 24
5.2 השערה שנייה. 24
5.2.1 מערך המחקר. 24
5.2.2 אוכלוסיית המחקר ואוכלוסיית המדגם.
5 5.2.3 כלי המחקר.
5 5.2.4 השיטה לאיסוף נתונים. 26
6 .0 מגבלות המחקר והצעות למחקר המשך. 26
רשימה ביבליוגרפית. 27

1 .0  בעיית המחקר דת באסלאם מתירה לגבר מוסלמי לשאת עד ארבע נשים. משמעות הדבר היא, כי גבר החי בישראל יכול לשאת שתיים, שלוש או ארבע נשים. מערכת נישואים זו חוקית מבחינה דתית על פי ההלכה האסלאמית (השריעה) אך אסורה על פי החוק בחברה המודרנית והשוויונית בישראל, שבה חיים הבדואים. בחוק שיווי זכויות האישה משנת 1951 ולאחריו החוק לדיני עונשין (ריבוי נישואין) משנת 1959 (היום סעיפים 175-183 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) אסרו את הפוליגמיה בחקיקה פלילית והעונש הוא עד חמש שנות מאסר. (וולף, 1984; ליש 1995; הלפרין קדרי וקנינסברג, 2002; ג'השאן, 2005).למרות האיסור בחוק, הגבר הבדואי מצליח לתמרן בין מערכת המשפט הישראלית לפסיקה הדתית (שריעה) לבין החוק המנהגי הבדואי (ערף).
מעשהו לא נחשב כעבירה על החוק, ולא מביא על להסתבכות עימו, כלומר לא יגרור עונש מאסר. כך הוא יכול לערוך חוזה נישואין תקף בנוכחות שני עדים ממין זכר. הם מתקיימים עם או בלי מסמכים, ואפילו בלי נוכחות המאד'ון (רשם הנישואין) משום שרישומים אלו אינם נדרשים על פי החוק המוסלמי. חוזה נישואין זה הוא עורפי (נישואים מסורתיים) או באראני (נישואים חיצוניים). לאחר מכן הוא מאושר על ידי פסק הדין של בית המשפט השרעי רטרואקטיבית. (ג'השאן, 2005: 89-88). שיטות נוספות נהוגות, כמו גירושין זמניים ("טאלאק רג'עי") מהאישה הראשונה בפני רשויות החוק במדינה ואחר כך נישואין עם האישה השנייה, ואז – ביטול הגירושין מהאישה הראשונה. (אדלר, 1995; אבו – רביעה: 2005 ; ג'השאן, 2005). שיטה שלישית היא להינשא ברשות הפלסטינאית ואז לבקש היתר נישואין. (ג'השאן, 2005: 89). שיטה רביעית היא להתגרש מאחת הנשים בפני רשויות החוק במדינה ולהישאר נשוי לאחרת או לאחרות על פי ההלכה האסלאמית (השריעה). (אסאנע- אלהייזל ועטאונה, 2005). שיטה חמישית היא לחיות חיי אישות –