סמינריון בדיני עונשין

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח ,
שנת הגשה 2007
מספר מילים 9266
מספר מקורות 66

תקציר העבודה

1 . מבוא
 אדם הנושא באחריות פלילית הוא אדם שניתן לנקוט לגביו בהליכים פליליים ולהעמידו לדין בגין עבירה שביצע מאחר והוא מבין את משמעות מעשיו, ויודע להבחין בין טוב ורע (בין סובב לתוצאה).
 ביולי 1978 נכנס לתוקפו תיקון מס' 3 לחוק העונשין התשל"ח-1977 ועל פיו הועלה גיל האחריות הפלילית מגיל 9 לגיל 13, על פי הצעת חבר הכנסת יצחק יצחקי. חברי ועדת חוקה חוק ומשפט התלבטו בשאלה, כפי שנוסחה על ידי שר המשפטים  שמואל תמיר: "איזו היא הדרך היעילה והנכונה לטיפול בילדים בגיל 9–13 העוברים על החוק? האם ייעשה הטיפול במישור החוק הפלילי ובאמצעות המערכת  הקשורה בו, או שמא יש להסיר את האחריות הפלילית מילדים בגיל זה ולמצוא את הפתרון בדרך של חינוך, באמצעות מערכת משולבת של הורים, משפחה, מחנכים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים ברשויות מקומיות ובשירותי הסעד".  לאחר מספר מקרי אלימות קשים וגרימת נזקים בגוף ובנפש של ילדים בגיל הנ"ל, אמצעי התקשורת, ביוזמת המשטרה ועידודה, ובעקבותיהם גם חברי כנסת, הקימו קול צעקה, במטרה להחזיר את המצב לקדמותו. בלב זעקתם עמדה הטענה ולפיה, העלאת גיל האחריות הפלילית יצרה מצב בלתי נסבל של פעילות פלילית רבה מצד ילדים מתחת לגיל שלוש עשרה, וזאת מבלי שיהיו בידי הרשויות הנוגעות בדבר אמצעים חוקיים לבלמה. אמצעי התקשורת טענו, כי הדבר התפרש כהיתר לפעילות עבריינית של נערים וכחנינה מוחלטת. בתחילה, הוצע שהמצב יוחזר לקדמותו, היינו שגיל האחריות הפלילית יהיה תשע שנים, תוך מתן שיקול דעת לבית המשפט להעלות את הגיל כדי לנהוג כפי שנהג. בסופו של דבר, גיל האחריות הפלילית נקבע ב-1984 לגיל 12. משמע, ילד מתחת לגיל
1 2 אינו נושא באחריות פלילית בעוד שילד מעל גיל 12 נושא באחריות פלילית.
 מדברי הסבר להצעת חוק לתיקון חוק העונשין ניתן ללמוד, כי שופטי הנוער היו בדעה, כי אין לנקוט בהליכים פליליים כנגד קטינים מתחת לגיל 13 שנים, אלא יש לבחון את מצבם האישי, סוציו-אקונומי, נפשי, גופני וכך לאתר את הגורמים להתנהגותם ולהגיש להם סעד וטיפול לצורך שיקומם.  ברי, כי ב- 99% מכלל המקרים של קטינים המעורבים בעבירות פליליות מדובר בילדים טעוני טיפוח שהעמדתם לדין פלילי תגרום לפגיעה חמורה בנפשם וזאת עוד בטרם גיבשו את אישיותם.
במצב דברים זה, התפתחותם התקינה תפגע קשות וספק אם ניתן יהיה לשקמם ולשחררם מהחרדה אליה נקלעו, וכל זאת שעה שסטייתם מדרך הישר אינה נובעת מאשמתם בלבד, אלא בשל היעדר טיפול מונע והולם במסגרת המערכת החינוכית.
 בדיון בוועדת החינוך של הכנסת בנושא אלימות נוער בחודש יולי 1999, הציעה ראש מדור הנוער במשטרה, סגן ניצב סוזי בן ברוך, לקבוע כי גיל האחריות הפלילית יהיה 9 ולא  12. במסגרת הצעתה, הזכירה כי עד סוף שנות השבעים, גיל האחריות הפלילית היה 9 שנים, אך בעקבות חקיקה שיזם ח"כ יצחק הועלה לגיל 12, וכדבריה: "המשטרה אינה יכולה לטפל במקרי אלימות קשים של ילדים בגילאים נמוכים יותר. הדבר היחיד שהמשטרה יכולה לעשות במקרה חמור של אלימות שבו מעורב ילד בן פחות מ- 12 הוא להזהיר אותו. שוטר יכול לבקש מילד כזה להצטרף אליו, אבל אם הילד יסרב, אין מה לעשות. השוטר אפילו אינו יכול לאחוז בידו".
 ההצעה עוררה מייד התנגדות. כך, פקידת הסעד הארצית לחוק הנוער, מרים פרבר, דרשה תקנים לעוד כמאה עובדים סוציאליים שיטפלו בעבריינות ילדים, במקום שינוי גיל האחריות הפלילית. כמו כן, ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב יוסי סידבון הבהיר, כי למשטרה אין עמדה עקרונית בסוגיה וכי סוגיה זו לא נדונה ו/או לובנה באופן מסודר בפורום משטרתי. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, יהודית קרפ אמרה, כי אין לשנות את גיל האחריות הפלילית ומנכ"ל המועצה לשלום הילד טען, כי "הרעיון מראה על אובדן דרך מוחלט ומבוכה של המשטרה".  ככלל, הקטינות נקבעת על פי הגיל הכרונולוגי של האדם ללא כל השלכה או התחשבות ברמתו השכלית, בבריאותו הגופנית או הנפשית ובוודאי לא בהכללת רצונו של הקטין או בהחלטת הוריו או האחראים עליו.  הקטינות הינה שאלה מהותית הנקבעת על פי חוקים היוצרים את סטאטוס הקטינות, בהתאם למדיניות המשפטית של המחוקק ובצמוד לנסיבות ולצרכים החברתיים המשתנים. המחוקק קובע זכויות וחובות שונות בהתאם לקבוצות גיל משתנות. יש וגיל מסוים מהווה תנאי לחובה, כגון; אחריות פלילית, ומאידך, כתנאי לזכויות מסוימות, כגון; הגנה מפני פגיעה גופנית בעבירות מין. הקטינות המשפטית אינה חופפת, תמיד ובהכרח, את הקטינות הטבעית. בהקשר זה, גם הבגרות אינה נקבעת בשים לב להתפתחותו האינדיבידואלית של כל אדם. בשבטים פרימיטיביים נקבעת בגרותו של אדם על פי יכולתו לבצע מטלה, כגון; צייד או מאבק על דבר מסוים. בחברות לא מפותחות מסוימות תיקבע הבגרות לפי סימני התפתחות מיניים, בעוד שבחברות מפותחות יקבע גיל הבגרות על פי מספר שנותיו של הקטין, וזאת בהתחשב ברמתה הכללית של אותה חברה בה הוא גדל, וגיל זה עשוי להשתנות בהתאם לשינויים שיחולו בחוקים שונים לפי עניינים, צרכים ומטרות מוגדרות. כך למשל, בישראל חוקים שונים המגדירים את גיל הקטינות לצורך עניינים
מסוימים.  בסעיף 40 (א) לאמנת האו"ם לזכויות הילד, אותה ישראל אשררה בשנת 1991 , נקבע כי על כל מדינה לקבוע גיל מינימום לאחריות הפלילית, אך לא צוין מהו הגיל המומלץ ואכן, כל מדינה קבעה גיל שונה להחלת האחריות הפלילית ודרכי טיפול שונות להתמודדות עם הילדים העבריינים.
 על רקע דברים אלו, אנסה לבחון בעבודה מהי הנפקות של גיל האחריות הפלילית לנושאים כמו החובה להעיד ונושא הענישה, מדוע נקבע הגיל ושונה מספר פעמים, ומהו גיל האחריות הפלילית במדינות שונות. כמו כן, במסגרת העבודה אתייחס לדין הזר ובעיקר לדין העברי הקובע תנאים ייחודיים לגיל הבגרות. אבחן כיצד הרשויות השונות מתייחסות לעבריינים מתחת לגיל האחריות הפלילית ואביא מחקרים פסיכולוגים לעניין התפתחות הילד ורמתו המוסרית והתפיסתית. תוכן עניינים
1. מבוא. 3
2 .קטינות. 5
2 .1. הגדרות. 5
2 .2 הסיבה לקביעת גיל האחריות הפלילית. 6
2 .3 מערכת השיקולים לעונש שיוטל. 7
3 .התפתחות השפיטה המוסרית בקרב ילדים.. 10
3 .1 תאוריות. 10
3 .1.1  אריקסון– 10
3 .1.2  אלברט בנדורה. 11
3 .1.3  סימפסון 12
3 .1.4  ז'אן פיאז'ה  -.    12
3 .1.5  לורנס קוהלברג 13
3 .1.6 פיטר בלום …   13
3 .1.7  סילמן –. 13
3 .2 מחקרים.. 14
4 .עדות קטין 16
4 .1 עדות קטין שאינו בר אחריות פלילית. 16
4 .2  חקירת הקטין 17
5. משפט משווה. 19
5.1. גיל האחריות הפלילית באזור יהודה ושומרון 19
5.2. גיל האחריות במדינות אחרות. 20 5.2.1. ארה"ב   22
5.2.2 קנדה–..  23
5.2.3.שבדיה–…  23
5.2.4 דנמרק .   23
5.2.5 ניו-זילנד   23
5.2.6 גרמניה   24
5.2.7 סין -. 24
5.2.8 אנגליה ואוסטרליה.
5 5.3 המשפט העברי
5
6 .סיכום.. 27
7.רשימת ביבליוגרפיה. 29
7.1 חקיקה. 29
7.1.1  ישראל 29
7.1.2 זרה — 29
7.2 אמנה, חוקים בינלאומיים.. 29
7.3 פסיקה. 29
7.4 ספרות. 30 7.4.1 ישראל   30 7.4.2 זרה — 31
7.5 מקורות המשפט העברי 31
7.6אתרי אינטרנט.. 32