החינה התימנית בתימן ובישראל

סוג העבודה
מקצוע ,
מילות מפתח , , , , , , , , ,
שנת הגשה 2008
מספר מילים 4397
מספר מקורות 17

תקציר העבודה

עבודה סמינריונית בנושא החינה התימנית בתימן ובישראל תשס"ט  (2008) תוכן העניינים
נושא עמוד מבוא
3
יהדות תימן 6
טקס – מהו?
8
טקס החינה – מקור ומשמעות 10 טקס החינה – בתימן ובישראל 12
המחקר האמפירי 20 דיון וסיכום 24
ביבליוגרפיה 26
מבוא
בכל חברה האדם מתנהג על-פי טקסים, ואפשר לומר כי האדם הוא יצור טקסי. סדרה של אירועים טקסיים נקראת בלועזית – ריטואל. טקס הנישואין, לדוגמה, הוא ריטואל כיון שהוא אינו טקס אחד ויחיד, העומד בפני עצמו. על-פי המסורת היהודית, מתנהלת במשך תקופה שלמה סדרה ארוכה של טקסים, המקדימה את טקס הנישואין: תחילה השידוך (שלעתים מעורב בו שדכן), אחריו נערך טקס קביעת התנאים – זהו משא ומתן שבו כל אחד מההורים מתחייב לתת כסף או רכוש לבני הזוג, אחר כך בא טקס הטבילה במקווה – לכלה, והעלייה לתורה – לחתן. רק בסוף סדרת הטקסים הללו מגיע טקס הנישואין עצמו – שהוא חופה וקידושין. על פי חכם (1990), הטקסים והריטואלים לא רק מבטאים השקפת עולם וערכים אלא גם משמרים אותם. בעזרת הטקסים נוצרת מסורת של חברה ועם. לדוגמה, לטקסי הנישואין, כמה תפקידים: מצד אחד – הם אמורים לעזור לחתן ולכלה בקבלת תפקידם החדש ולחזק אותם, ומצד שני – הם באים לעזור לחברה לבטא את ערכיה ולחזק אותה. באמצעות טקסי הנישואין מבטאים המשתתפים בטקסים את הכרתם במוסד הנישואין, ובכך משמרים ערך זה כמקודש לחברה ולתרבות.
עבודה זאת עוסקת באחד מטקסים הקשורים בתהליך הנישואין – טקס החינה.
חִינָה (או חֶנָה HENNA) היא טקס הנהוג בקרב עמים שונים במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובאסיה (ולכן, בין היתר בקרב חלק מהיהודים מעדות המזרח) לפני החתונה. בטקס זה צובעים החתן והכלה את ידיהם בצבע צמחי המופק משורש צמח החינה למזל טוב. נהוג לערוך מסיבה לרגל החינה, והיא מהווה מעין טקס של מעבר מחיים כיחידים לחיי זוגיות. הצבע הניתן על ידיהם של החתן והכלה צריך להיקנות, לפי המסורת, על ידי החתן עצמו. את הצבע מורחים בצורה עגולה על כפות ידי החתן והכלה כרמז לצורתו של מטבע, כברכת שפע לחתן ולכלה.
המסיבה נערכת בדרך כלל בבית הכלה בחברת החתן ומשפחתו, קרובים וידידים. בחינה מוגשים מאכלים מיוחדים, נערכים סלי פירות ופרחים ומודלקים נרות וכלי קטורת. הזוג הצעיר מופיע כשהוא לבוש בתלבושות מסורתיות-צבעוניות ועדוי תכשיטים כבדים ויפים המסמלים את עול החיים החדשים ואת יופייה של הדרך המשותפת. אורחי המסיבה מקבלים גם הם תלבושות ושמלות מיוחדות ובהן מרקדים ושרים לפני החתן והכלה. מרכז האירוע הוא בצביעת כפות ידיה (ולעתים אף רגליה וצווארה) של הכלה בעיסת החינה. לאחר צביעת הכלה נוהגים לצבוע גם את ידי החתן ואת ידי חברות הכלה ושאר האורחים. חינה היא אבקה ירוקה וריחנית שנטחנת מעלי צמח הכופר שיובשו במשך כמה ימים. הכופר הוא שיח הגדל גם באזור יריחו, עין גדי ובקעת הירדן, והוא מסמל את האהבה כבר במקרא (שיר השירים א
1 4). כאשר מערבבים את אבקת החינה במים, במי ורדים או ביין נוצרת עיסה הנמרחת על הגוף ומשווה לו צבע חום-אדמדם למשך כמה שבועות. החינה נקנית בדרך כלל בכספי החתן, ואִמו היא שטוחנת את האבקה בשעת הטקס.  במקורו נהג מנהג החינה ביום שלפני החתונה, כמסיבת נשים שהכינה את הכלה לטבילה במקווה ולליל הכלולות. לצביעה ייחסו גם הגנה מפני 'עין הרע'. לעתים נמשכו טקסי החינה שבוע שלם והכלה נצבעה כמה פעמים בעיטורים אמנותיים. כיום צובעים בצורת עיגול בלבד, מעין מטבע המסמל הצלחה ופרנסה טובה.  יש הסוברים המילה 'חינה' באה מן המילה חן, והיא גם ראשי התיבות של המצוות שהאישה מקבלת על עצמה על פי המסורת היהודית עם נישואיה – חלה, נידה, הדלקת הנר. השימוש בחינה כבר החל לפני 5000 שנה בהודו, אפריקה ובמזרח התיכון.
ולא בכדי. לחינה מאז ומתמיד יוחסו סגולות רפואיות כשאחת המרכזיות שבהן היא קירור וצינון הגוף. עמים רבים שנדדו במדבריות, ללא טיפת צל, כששום נווה מדבר לא נראה באופק, גילו לשמחתם, כי ישנה דרך להקל על הגוף וזאת ע"י מריחת ידיהם ורגליהם בעיסת עלי חינה ומים. התגלית הגדולה הייתה למעשה שגם לאחר שהוסרה העיסה, טמפרטורת הגוף נשארת נמוכה עד אשר כתם הצבע נעלם כליל. רק מאוחר יותר החלו נשים לעשות שימוש קוסמטי בעלי החינה. מבחינה הכימית, החינה היא חומר אורגני המורכב משתי טבעות בלתי רוויות המתחמצנות לצבע אדום זהוב ומצוי בעלי הכופר בשיעור של אחוז אחד. תהליך החמצון גורם לחיטוי האיברים הנצבעים, וכאשר נמרח החומר על הראש הוא מכווץ את העור, מביא לחיזוק שורשי השיער ומונע את נשירתו. החינה גם קיבלה בקרב עמים רבים משמעויות מיסטיות, בעיקר כנגד עין הרע ורוחות רעות. למשל, המרוקאים האמינו שבחינה מצוי מרכיב ה"ברקה", רוחו הטובה של האלוהים. על פי (2005) Werbner החינה מסמלת את מעבר בני הזוג, ובמיוחד הכלה, מרשות הוריהם אל חיים עצמאיים ובמיוחד אל חיי אישות ומין. הכלה נתפסת בטקס כמתנה טהורה בעלת פוטנציאל לפוריות ולכן מקושטת בתכשיטים כמלכה או כאלה. חומר החינה עצמו נתפס כמין חומר קסם המעביר את בני הזוג מעולם הילדות והתמימות אל עולם המיניות ומבטיח כי מיניות זאת תהיה טהורה ופורייה. העובדה שחומר מקרר ומטהר הופך לחומר אדום היא בעלת משמעויות סמליות בקשר זה. עבודה זאת מתמקדת בטקס החינה בקרב יהדות תימן, בתימן ובישראל.
העבודה כוללת סקירת ספרות ומחקר אמפירי.