בחירת מין העובר עבודה סמינריונית נובמבר 2008
  תוכן עניינים
מבוא                                                                                                    מהי שיטת ה  PGD                                                                               
2 .1. אופן ביצוע הבדיקה                                                                              
2 .2. יתרונות הבדיקה
2 .3. מגבלות הבדיקה
2 .4. האם ניתן להשתמש בבדיקה על מנת לבחור את מין העובר.
2.5. עלות הבדיקה
2 .6. סיכויי הצלחת הבדיקה נוהל משרד הבריאות לברירת מין היילוד בחינת ההסדר לאור פסקת ההגבלה
4 .1.             האם ההסדר ההולם את ערכיה של מ"י כמדינה יהודית
4 .2.             האם הסדר ההולם את ערכיה של מ"י כמדינה דמוקרטית
4 .3.             האם ההסדר נקבע לתכלית ראויה
4 .4.             האם ההסדר עומד בתנאי של במידה ואינו עולה על הנדרש
4 .4.א.       מבחן האמצעי המתאים
4 .4.ב.       מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה (דין משווה- הודו)
4 .4.ג.         מבחן התוצאה סיכום ומסקנות ביבליוגרפיה מבוא
"בן כי ייוולד                                                                  בת כי תיוולד, הניחו לו לישון על המיטה                                               הניחו לה לישון על האדמה, הלבישוהו בגדים נאים,                                                  כסוה בכסות גסה, ותנו בידיו את אבן הירקן לשחק בה..                               ותנו בידיה מרצפות שבורות ככלי משחק".
הכמיהה לשלוט על מין היילוד שייוולד היא עתיקה וברוב המקרים נראה כי המין הרצוי הוא זכר שכן אותו זכר למעשה מקיים את המשך השושלת המשפחתית בכך שהוא מעביר את שם המשפחה לדורות הבאים.
בעקבות התפתחות הטכנולוגיה בכלל ומדע הרפואה בפרט נראה כי האפשרות לבחור את מין היילוד, שעד לפני מספר שנים הייתה בגדר דמיון בלבד, הפכה, עם הזמן, למציאותית יותר ויותר. התמורות המהותיות שחלו בשנים האחרונות בתחום מדע הרפואה גרמו להיווצרותן של שתי קבוצות עיקריות: התומכים בקדמה- אלו ש"השכילו" להפנים את התועלת האדירה שניתן להפיק מהתפתחות מדע הרפואה ומן הצד השני – המתנגדים לה – אלו המזוהים כמפחדים משינויים וכמתנגדים לקדמה וזאת בשל טיעונים מוסריים, תיאולוגים, חברתיים וכיוצא באלה.
סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות: "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו". בהקשר זה יש לציין את הזכות להורות.
סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות: "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית המשפט." נכון להיום אין שום חוק במדינת ישראל האוסר את ברירת מין היילוד שלא למטרות רפואיות וכמו כן אין שום פסק דין בנושא. לכן, לכאורה, נראה כי אין מניעה לעשות זאת. אולם, עלינו לבדוק האם מדובר בלאקונה או בהסדר שלילי.
עולה אפוא, כי האפשרות לבחור את מין היילוד מעוררת דילמות מוסריות רבות שכן היא טומנת בחובה התנגשויות בין זכויות שונות.
דוגמה לכך ניתן לראות ביחס שבין הזכות להורות אל מול הזכות של הילד לכבוד:
בהתנגשות בין שתי זכויות אלה ניתן לטעון כי יש לתת מעמד בכורה לזכויות הילד, הנותנות ביטוי למעמדו האוטונומי ולחובה המוטלת על הוריו, ואף על החברה, להתייחס לרצונו שלא יקבע מראש מערכו הגנטי- ובראשו מינו. מנגד, ישנה טענה המסתמכת על הליבראליזם הקלאסי, לפיו מדובר בחירות שלילית ועל כן תפקיד המדינה נתפס כפרוצדוראלי-מינימאלי, והיא נתפסת כמחויבת לניטראליות ולהעדר פטרנליזם ואכיפת מוסר.
התנגשות נוספת שניתן למנות הינה לעניין הזכות הבסיסית של אדם לחירות וזכותו לבחור את הטוב עבורו, כאשר האמצעים הטכנולוגים מאפשרים זאת, למול אינטרסים אחרים המקדמים את קיומה של חברה תקינה ומוסרית וביניהם טיעונים רפואיים ומוסריים כנגד ביצוע פעולה רפואית הנושאת בחובה סיכון למטרה שאינה רפואית, שמירת האיזון הדמוגראפי ומניעת אפליה.
קביעת מין העובר לכל מטרה שאינה רפואית שנויה במחלוקת ואסורה בחקיקה או בהנחיות מקצועיות ומנהליות בכמה מדינות בעולם, ביניהן:
גרמניה, הולנד, צרפת, בלגיה ובריטניה. בעבודה זו בחרתי לדון בנושא של בחירת מין העובר בדרך של "אבחון גנטי טרום השרשה" (P.G.D) כאשר ההתמקדות היא באותם מקרים שבהם ברירת המין נעשית שלא לצרכים רפואיים. בישראל מותרת בחירת מין היילוד, כאשר הדבר נעשה למטרות רפואיות בלבד ובמקרים חריגים במיוחד ניתנים אישורים לבחור את מין היילוד גם כאשר אין המדובר במטרה רפואית גרידא. הסמכות לכך מצויה בנוהל משרד הבריאות שקבע, בין היתר, את הקמתה של וועדה מיוחדת שמטרתה תהיה לדון בכל אותם מקרים שבהם זוג ההורים מבקשים לבחור את מין וולדם- שלא למטרות רפואיות, ובסופו של דבר להגיע להכרעה האם יש לאפשר להם לעשות זאת או לא. מינוי הועדה האמורה נעשה ללא חקיקה ועל כך הועברה ביקורת חריפה, בין המתנגדים ניתן למצוא את ח"כ לאה נס – יו"ר ועדת המדע של הכנסת שתקפה את משרד הבריאות על מינוי הוועדה שכן לדבריה מפאת רגישות הסוגיה היה צריך לעגן את השימוש בה בחקיקה משום שלהחלטה זו השלכות חברתיות מרחיקות לכת. ישראל היא המדינה היחידה שבה מוסדר הנושא ע"י הוראה מנהלית, ללא הסמכה בחוק ומבלי שיתקיים על כך דיון ציבורי מקיף כנדרש. שאלת המחקר שברצוני לבדוק הינה האם ההסדר, במתכונתו הנוכחית ולאור העובדה כי הוא הוצא ללא כל הסמכה בחוק או לחילופין- מכוח חוק, חורג ממתחם הסבירות ואינו עומד במבחני המידתיות הקבועים בפסקת ההגבלה הקבועה בחוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.