תוכן העניינים:
1 . מבוא

2 . פרסום –  ·        ילדים ופרסום ·        ילדים כגורם בשוק ·        תיאוריות ·        מה "תופס" ילדים?
·        סיכום ומסקנות
3 . השמנת יתר – ·        הגדרות ·        מה הם הגורמים למגיפה? ·        כיצד לטפל? ·        כיצד ניתן להילחם במגיפה? ·        סיכום ומסקנות
4 . עקרונות המוסר – ·        עקרון התועלתנות ·        עקרון החובות והזכויות ·        עקרון הצדק ·        עקרון הסגולה הטובה 5.      ריסונים בפרסום – ·   ריסון חיצוני ·   ריסון פנימי
6 .      סיכום 7.      רשימה ביבליוגרפית
1 . מבוא
פרסום הוא אחד האמצעים להשפעה על התנהגות צרכנים. לאורך השנים אפשר לראות גידול בפרסום ובשיווק מוצרי מזון. מחקרים מראים כי תעשיית המזון ברחבי העולם מוציאה סכומי כסף נכבדים על פרסום מוצרי "Junk food" ומזון לא בריא אחר (רווי שומן, עתיר קלוריות, סוכרים, מלחים וכדומה). הפרסום מגביר את מכירת המוצר המפורסם ועמו את מכירת מוצרים הדומים לו. נוסף על כך, מחקרים מצביעים על קשר ברור בין פרסום מזון לא בריא לבין התרחבות התופעה של השמנת יתר.
מבחינת ההשפעה שיש לפרסומות על הצרכנים, ילדים הם קבוצה פגיעה במיוחד. עם השנים הפכו ילדים קהל יעד חשוב יותר בעבור המשווקים, והמפרסמים מאמצים דרכים מתוחכמות כדי להשפיע על הרגלי הצריכה שלהם. הטלוויזיה היא הערוץ העיקרי לפרסום מוצרי מזון המכוון לילדים. מוצרי המזון שהיקף פרסומם הוא הרחב ביותר הם דגני בוקר, עוגות ועוגיות, משקאות קלים, חטיפים ומזון מהיר. הוכח כי פרסום מוצרי מזון משפיע על העדפות ילדים בתחום המזון ועל התנהגותם הצרכנית של ילדים בכלל. כך, למשל, בשנת 2003 פרסמה הסוכנות לתקני מזון בבריטניה  (Food Standard Agency)מחקר שהוצגה בו ההשפעה של פעילות קידום המכירות של מזון מסוים, המיועד לילדים, על קנייתו ועל צריכתו, ובמחקר זה הוכח כי יש קשר מובהק גם בין חשיפת ילדים לפרסומות בטלוויזיה ובין צריכת חטיפים וכמות הקלוריות והמרכיבים התזונתיים הנצרכים.
בכתבה של "סוכנות הידיעות" צויין כי על פי מחקר שפורסם בכתב העת Archives of Pediatric and Adolescent Medicine, כל שעה של צפייה יומית בטלוויזיה, מעלה את צריכת המזון שלהם ב-167 קלוריות. ילדים שמרבים לצפות בטלוויזיה יעלו, בחישוב שנתי, 6.3
קילוגרמים מיותרים. החוקרים גילו ומצאו כי הילדים הבוהים במשך שעות במקלט הטלוויזיה צורכים 9% קלוריות יותר בממוצע מצריכת הקלוריות היומית המומלצת לגילם.  ממצא נוסף: הילדים צרכו כמויות גדולות במיוחד של חטיפים, דברי מתיקה ומזון מהיר שפורסמו בתכיפות בהפסקות הפרסומת של התוכניות שבהן צפו.
ממצאים נוספים המחזקים ומוסיפים לממצאים לעיל הנם של סולד (2007) רופא ומנתח בכיר המציין כי:
* ההוצאה על פרסום של משקאות קלים ואוכל מהיר בארה"ב בשנת
2 001 הייתה למעלה מ-2.5 מיליארד דולר.
* ילד אמריקני ממוצע מבלה יותר זמן מול טלוויזיה מאשר בבית ספר. כ – 1000 שעות בשנה. * כ- 15% מהתוכן המשודר בטלוויזיה מסחרית הוא פרסומות. * כשני שליש מהפרסומות בשעות אחר הצהרים והערב המוקדם הן פרסומות למזון ומשקאות קלים.
* ילד עד גיל 8 אינו מבדיל בין פרסומת לתוכן אינפורמטיבי. הוא רואה בפרסומות תוכן בידורי השווה בערכו לתכניות הרגילות בהן הוא צופה. * לילד שמן יש סיכוי של כ- 80% להפוך למבוגר שמן.
* לאדם שמן יש סיכוי של פי 5.6 לסבול מיתר לחץ דם, פי 5.4 לסבול מסוכרת, פי 2.1 לסבול מיתר שומנים בדם, פי 2 לסבול משחיקת מפרקים של הגיל המבוגר.
* לאדם שמן קיצוני (יותר מ 50% מהמשקל המומלץ בהתאם לגובה), סיכון תמותה שנתי הקרוב ל-6%.  * בישראל יש למעלה מ-200,000 בני אדם העונים להגדרה של השמנה קיצונית. קרוב ל 20% מהאוכלוסייה סובל מעודף משקל. בעבודתי זו בחרתי להתייחס לנושא המוסר בעולם העסקים בפרסומות לילדים.  שאלת המחקר המרכזית הינה עד כמה מוסרי להשתמש בפרסומות לילדים מול ההשפעה של הפרסומות על מצבם  הבריאותי של הילדים? שאלת משנה הנה כיצד שילוב של מוסר ועסקים יכול לתת מענה לבעיות שעולות מפרסום מזון לא בריא?