מחברת מבחן – משפט עברי מבוא
1. ההלכה ההלכה מקיפה את כל ההוראות שבעולם היהדות, הן הדינים הקשורים במצוות שבין אדם למקום והן ההלכות שבאות להסדיר את היחסים שבין אדם לחברו. הסוגיה הראשונה של המשפט העברי היא ההלכה. ההלכה היא מערכת המשפט של העם היהודי מאז היותו לעם ועד היום. יש רעיון של התקדמות עם הזמן (שורש המילה הוא ה.ל.כ.) פיתוח כללים משפטיים, חשיבה ופיתוח תקדימים בהתאם לחיים המתפתחים במשך הדורות. למילה הלכה שני מובנים נוספים:
פסק הדין הסופי בסוגיה משפטית מסוימת.
משמש להפרדה בין החלק של המסורת הקשור לפרשנות של החלק הסיפורי במסורת למשל סיפור הבריאה, לבין החלק המשפטי , המציין מה מותר ומה אסור, זהו החלק הקרוי הלכה. אם התורה מחייבת כצו אזי הוא הלכה.
2 . מקורות משפטיים של המשפט העברי – המקורות המשפטיים להלכה:
א.      מדרש, פרשנות משפטית: אלו ניסיונות לפרש את התורה ולפתח אותה בצורה משפטית. ב.      תקנות וגזירות: זו חקיקת החכמים , אינה קשורה באופן מהותי למסמך, לתנ"ך.
       גזרה – באה כדי לאסור התנהגות מסוימת       תקנה – באה כדי לתקן, לעשות משהו לטוב יותר ממצבו הנוכחי. ג.        מנהג: המנהג צומח מהעם ומתקבל אצל חכמי ההלכה. זאת להבדיל מהתקנות והגזירות שהם החלטות החכמים כלפי העם. ד.      מעשה (תקדים): יתכן מעשה מסוים שיהווה תקדים לדורות.
ה.      סברה (שכל ישר): ניתן לקבוע כללים על פי השכר הישר, ההגיון. אפשר לומר שכל שאלה חדשה תלויה בסברת הפוסק המסתמך גם על מקורות משפטיים אחרים. שימוש מופרז בסברה מסוכן מידי למערכת המשפט הדתית האמורה להישען על העבר אך גם צריכה להשתנות בהתאם לחיים בהווה ובעתיד.
3 . מקורות רישומיים  של המשפט העברי – המקורות הרישומיים להלכה:
א.      התורה: מסמך עתיק מאוד, כנראה משנת 1500 לפנה"ס. זהו מסמך קדוש שכמעט ולא משנים אותו. כיום כאשר קיימת בעיה כלשהי, פונים למסמך ומוציאים ממנו הלכות ודינים וקיים מנגנון פרשני מפותח ביותר כדי לשמור על זיקה בין מה שכתוב לבין הבעיות כיום. ב.      המשנה: זו בעצם פעולת קודיפיקציה, איסוף ההלכה שנצטברה מאז התורה ועד המאה השניה. המחבר – ר' יהודה הנשיא. ג.        הגמרא: הוא הרחבה של המשנה , פירוש שלה. נערך במאה ה – 3. צירוף המשנה והגמרא קרויים יחדיו תלמוד.בד"כ כשמדברים על תלמוד מתכוונים לבבלי,נערך בבבל במאה ה – 5. הוא התלמוד המוסמך. קיים גם תלמוד ירושלמי שנערך בטבריה ע"י ר' יוחנן, אבל התלמוד הזה פחות מוסמך מהבבלי.
ד.      משנה תורה: הרמב"ם אסף את כל ההלכה במאה ה – 12 וכתב אותה מותאמת לתקופה זו. מכיל 14 כרכים וקרוי "הי"ד החזקה".
ה.      שולחן ערוך: אוסף גדול של כל ההלכה נכתב ע"י ר' יוסף קארו. משתמשים בו עד היום לקביעת הלכות.
4 . התפתחות המשפט העברי:
המשפט העברי הוא ניסיון להתאים את ההלכה לצרכים של המדינה היהודית המודרנית. יש בו שני חלקים: א.      עיון אקדמי בהלכה: אגודת המשפט העברי במוסקווה ניסתה לחקור את ההלכה מבחינה אקדמית ולבחור את החלקים שאולי יתאימו למדינה עברית שאולי תקום.
ב.      קבלת חלקים ממהלכה העברית במע' המשפט החילונית של המדינה: חוק שיפוט בתי הדין הסמיך את בתי הדין ליישם את ההלכה. ביה"ד הרבניים מיישמים הלכה דתית טהורה. מחוץ לתחום הדין האישי אין להלכה מעמד משפטי מחייב . (פס"ד משה כהן על האונס – יצא חייב). חוק יסודות המשפט, מפנה את השופט במקרה של חסר לפנות אל מורשת ישראל, כאשר בנושא זה קיימים חילוקי דעות באשר לכוונה, השופט אלון סובר כי יש לפנות לפי הוראה זו אל המשפט העברי והלכותיו כי הוא אשר מלווה את עמנו משחר ההסטוריה, ובניגוד לו סובר השופט ברק כי אין לשום שיטה משפטית עדיפות על אחרות ויש לפנות לכ"א ללפי צורכי הנושא בו דנים.(המחלוקת באה לידי ביטוי בפס"ד הנדלס) . מדרש תפקיד הכתיבה במשפט: בעבר המסורת עברה מפה לפה כאשר הכתיבה נתנה כוח עצום לרבנים, לחוק הכתוב יש מעלה ושליטה. המשפט בא בעקבות הדת. מושג הפרשנות: מקורו במשפט הרומי והוא פועל עפ" 2 הנחות:
1.       החוק הכתוב כולל הכל: אם לא כתוב או שיש תוספת זה למטרה מסוימת.
2.       המשפט הכתוב הוא עקבי ואין לו סתירות: המחוקק לא עשה טעות.
3.       יש קומץ פרשנים מוסמכים המפרשים את הטקסט.
שלושתם יחדיו מכונים IUS SRIPTUM . התפתחות הפרשנות במשפט העברי: משה שלפי המסורת קיבל את התורה מהאל ולכן הוא הפרשן המוסמך. הכוהנים, זקני העם, הנביאים. בתקופה הקדומה, פרשנות לפי כריזמה.
הרעיון של מקס וובר: (סוציולוג) אמר כי המשפט הולך מכריזמה להגיון. (לכללי פרשנות). מלאכי היה –
ללא ביבליוגרפיה