טיול תרמילאים כ " פסק זמן " מהחיים הרגילים הקשר בין פסקי זמן לבין משחק עולה ממאמרו של יוהן הויזינגה (1966). עפ"י הויזינגה בשני המצבים הללו ישנם עקרונות "פסק הזמן" –  "הזמן", "מקום" ו"הכללים המחייבים".
במאמרו הוא יוצר השוואה בין משחקי ילדים לבין טקסי פולחן דתיים באמצעות 5 קריטריונים: הקריטריון הראשון היתנתקות מהשגרה לטובת התחברות לפעולה אחרת שיש לה משמעות משל עצמה. הקריטריון השני זמן – פסק זמן מתנהל בתוך זמן משל עצמו יש נקודת התחלה, אמצע וסוף ואפילו קצב פנימי של המשחק.
השלישי מקום – כל משחק או פסק זמן מתנהל במקום כלשהו, זה יכול להיות מקום פיזי ויכול להיות גם מקום וירטואלי. הקריטריון הרביעי כללים מחייבים – קיימת התחברות למערכת שונה של כללים שהקיום שלהם מחייב, והקריטריון החמישי התחפשות – המשתתפים לפעמים מלבישים עצמם בבגדים שחורגים מהיום יום ואשר מוציאים אותם מהשגרה.
פסק זמן עבור הויזינגה זה לא רק הפסקה בין זמנים או בין שתי פעולות אלא פרק זמן עם משמעות משל עצמו שעוזרת לאדם להתחבר למימדים שהם לא תמיד רציונליים.
בהשוואה שעורך הויזינגה, המימד "מערכת כללים אוטונומית" אינו חופף בהכרח את המציאות היום יומית ולעיתים המשתתפים בהתרחשות שכזאת מתחפשים.
ו.טרנר (1977) עוסק בפסקי זמן לאומיים, אותם פסקי זמן בהם אנשים מתחברים ללאום.
טרנר ממשיך את הדיון התיאורטי שהויזינגה החל בו אך עוסק יותר בערכים העולים בפסקי הזמן ובעמדה שהערכים העולים מייצגים כלפי הסדר החברתי.
טרנר תובע את המושג לימינאליות ומפרשו כתהליך שעובר על משתתפי טקס המעבר, מצב של בין לבין, מעבר מסטאטוס מסוים לסטאטוס אחר. מה שמאפיין את המצב הזה זו המודעות של המשתתפים להתנתקות מהיומיום לשגרה שתבוא בעתיד, והמודעות לערכים החברתיים שעולים במהלך הטקס.
במצב הלימינלי, ננקטות עמדות לעתים מתריסות והתחפושות שעוטים עליהם המשתתפים מאפשרות למשתתפים לקרוא תיגר כלפי הסדר החברתי.
במהלך טקס המעבר הערכים ההגמוניים עולים בצורה גלויה והמשתתפים מרגישים חופש להתייחס אליהם באופן חופשי ואפילו בקלות ראש מסוימת, כלומר, יש איזשהו שחרור מהשגרה לטובת בנייה מחדש של המשמעות ההגמונית. בסופו של דבר ישנה השלמה עם הסדר ועם המציאות. –