עבודה זו מתמקדת במי שקבע בפועל את חוקי אסתטיקה באומנות הרנסנס, החל מהשפעת הפטרונים ועד הוגי חוקי: יופי, ארכיטקטורה, ציור, כתיבה יצירתית מאותה התקופה. זהו סיכום עם דוגמאות מפורטות על כל האנשים המרכזיים אשר הפכו את אומנות הרנסנס למה שהיא ובנוסף תיעדו את הגדרתם בספרי ההיסטוריה.
עבודה זו הייתה עבודת סיכום לקורס באומנות הרנסנס וקיבלה ציון 98. איסבלה דה אסטה כפטרונית האמנויות.
בתקופת הרנסנס בתחום הפטרונות לנשים יש השפעה מרובה הרבה יותר מציירות לדוגמה. בין הפטרוניות ניתן למצוא נסיכות, שליטות כמו במנטובה ולרוב בכל מקום שבו יש נסיכה או דוכסיות יש פטרונות נשים.
      גם במנזרי נאשים היו פטרוניות שרצו לקשט את המנזר על ידי יצירות אמנות. אבל מנזרי נשים אלו תמיד היו יותר עניים ממנזרי הגברים ולכן היה להם קשה לקנות יצירות אמנות גדולות, כתוצאה מכך פטרוניות המנזר הסתפקו ביצירות יותר צנועות. פטרוניות במנזרים חיו מתרומות ובגלל שתרומות למנזרי נשים היו תמיד קטנות יותר מהתרומות שהגיעו למנזרי גברים, הייתה להם מגבלה כספית להזמין יצירות אומנות גדלות. אך קושי כלכלי זה לא אפיין רק את פטרוניות במנזרי נשים, אלא את כל פטרוניות – גם פטרוניות האריסטוקרטיות ממעמד השליטים היו תמיד תלויות בהקצבה תקופתית כלשהי שחולקה להן בכדי לנהל את הבית או את הארמון. מתוך אותן ההקצבות (מבעל, אב או איזה גבר אחר) פטרוניות האמנות בתקופת הרנסנס היו צריכות להצליח לשלם על ההזמנות שלהן. בדרך כלל, באותה התקופה גברים הסתכלו במעין לגלגנות על נשים שעסקו באיסוף יצירות אמנות ולא לקחו אותן ואת עיסוקן ברצינות.      אספקט נוסף שמשותף לכל פטרוני הנשים באותה התקופה (מכל מעמד – נסיכות, דוכסיות או נזירות), הוא שכל הנשים הללו היו צריכות תיווך, איזה מתווך ממין זכר שיעשה את ההזמנה מהאומן ויסגור איתו את הפרטים. שום פטרונית בלא קשר למעמד, לא יכלה להזמין את היצירה מול האומן עצמו.      נדגים את מה שנאמר לעיל' על ידי הצגה של אחת מהדמויות היותר מעניינות בתקופת הרנסנס הן מבחינת הפטרונות והן במבחנת נשים חזקות ברנסנס ושמה איסבלה ד' אסטה (Isabella de Este) (1474 – 1539). איסבלה-.