תקציר – ניתוח "מדיאה" לאוריפידס – לפי מאמר של נוקס מדיאה – אלה, אשה, מכשפה? כל אלו או בכלל לא?  מי היא האשה אשר נקמתה היתה הבוערת מכל, מה היו מניעיה? האם בכלל ניתן להבין את מקומה, מצבה ופעולותיה?  האם ייתכן שתהיה אשה גיבורה במאה ה- 5 לפנה"ס?  והאם הכל תלוי בעיני כותב הסיפור והפרשנים?
חלק א' חלק זה  בעבודה עוסק במאמרו של ב. נוקס "מדיאה של אוריפידס".  נוקס בודק כיצד אוריפידס מציג את מדיאה.  נוקס פותח בכך שגרסאותיו השונות של המיתוס היו ידועות לאוריפידס, וזאת כדי להגיע למסקנותיו: אוריפידס מצרף חלקי גראסות כדי להציג את מדיאה כשאה, וגם מטפל בבעיית מעמדה של האשה בזמנו.
נוקס בוחן את המחזה באמצעות שני נושאים:
א.      הוא משווה את מדיאה עם גיבורי מחזות אחרים (ובוחן האם היא גיבורה, אלה).
ב.      הוא בודק אם המחזה מתייחס לבעיית מעמד האשה – מה שעושה אותו רלוונטי לזמנו.  בשאלת הרלוונטיות הוא עונה לטענותיו של פייג' (מתייחס לנקודות כמו 'מכשפה', 'זרה') א.  השוואת מדיאה עם גיבורי מחזות אחרים:
א.1.      למדיאה אפיונים של גיבור סופוקלסי:  נוקס נותן דוגמאות לגיבורים כאלו, למשל, איאס במחזה הקרוי על שמו – שני המחזות דומים בגיבוריהם, לשניהם ניתן יום אחד לפעולה, שניהם לא שועים לדבר שכנוע, שפת הדיבור של שניהם הירואית, שניהם בודקים אפשרויות של פעולת נקמה, ולבסוף מבצעים אותה – כל אחד לפי דרכו.   כמו בטרגדיה של סופוקלס ישנה דמות משנית אשר "התכופפותה" תחת לחץ מעלה את כוח-רצונה של מדיאה למדרגה גבוהה יותר.  כאן זהו קראון, המלך הרוצה לגרשה מהעיר מפני שהוא פוחד ממנה, אך נכנע לדברי השכנוע שלה ומכופף את רצונו לזה שלה, ובכך חורץ את גורלו.
נוקס טוען כי דרך הצגה זו במונחים הירואיים של אשה נוכרייה ונטושה נעשתה מסיבה ברורה:  למרות-