תקציר – קריאה בדרמת יוון ורומא – נשים במחזות של איסכילוס ואריסטופנס מדוע עסקו בשאלה הנשית במחזות בעת העתיקה?  האם יש לראות בזה משום בעיה שהיה נחוץ להתייחס אליה?  ואם כן, כיצד התייחסו אליה המחזאים איסכילוס ואריסטופנס?  כל זאת לאור מאמר של אינגרם על הנושא הנשי בשתי טרילוגיות – האחת טרגית והשנייה קומית.  ענייני נשים וגברים עומדים על הפרק מאז בריאת האדם ועד ימינו… כדאי לראות כיצד עסקו בזה אז וללמוד משהו לימינו- מדוע יש צורך להסתכל על נשים כעל נושא מיוחד העומד בפני עצמו ולדון בהן כגיבורים שהם "נשים"? במה הן נבדלות מגיבורים גברים?  האם אופיין ופעולותיהן עומדים בפני עצמם או שמא הם משמשים מראה המשקפת את חברת הגברים בה חיו והתנגדו לה?
את הטרגדיה של איסכילוס "קליטמנסטרה" קראתי לאור מאמרו של ר.פ. ווינינגטון-אינגרם.  אינגרם טוען שקליטמנסטרה אינה אשה אופיינית, אלא שיש בה מאפיינים גבריים אשר היו מודל להערצה באמה ה- 5 ביוון.  הוא טוען שעצם זה שבתחילת המחזה השומר לא מזכיר אותה בשמה, או מתייחס אליה כאל אשה, אלא מתייחס אליה כאל אשה עם "ראש גבר" (פרולוגוס, עמ' 13, 10-11), הוא רומז לנו על היותה בעלת תכונות גבריות, ואולם המקהלה קושרת אותה לאחותה הלנה, ובכך רוזמת שלשתיהן יש אותה תורשה, וכמו אחותה הנואפת שהיתה בתחילה של מנלאוס ואח"כ של פריס, כך גם האחות קליטמנסטרה, בתחילה היתה של אגממנון ואח"כ של איגיסתוס.  המקהלה מודעה שבהיעדרו של גבר מולך יאה לאשה הכס הזה, ולא מתוך זה שהיא עדיפה בשל תכונות גבריות (אפיסודיון ראשון, עמ' 27, 230-
5 9).
קליטמנסטרה אומרת למקהלה, לאחר תיאור מסע לפיד האש: "מפי אשה שמעת זאת" (עמ' 30,
3 48) – על מנת-