עבודה סמינריונית בנושא :
הרכב ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל – מקור מימון ציבורי לעומת מקור מימון פרטי תוכן עניינים
תקציר
1 פרק 1
– סקירת ספרות
2
1 .1 פערים כלכליים וחברתיים בישראל
2
1 .2 מערכת החינוך בישראל
3
1 .2.1 מגזרים בחינוך בישראל 7

1 .2.2 פערים בחינוך בין מגזרים באוכלוסייה 9

1 .3 ההוצאות הלאומיות לחינוך
1 3

1 .3.1 שיטת התקצוב של בתי הספר
2 0
1 .3.2 הרפורמה התקציבית בחינוך על פי דוח שושני
2 2
פרק 2
– ממצאים
2 5

2 .1 בחינת הרכב ההוצאה הלאומית
2 5

2 .2 השוואת נתונים מול מדינות ה-OECD
3 0 פרק 3
– דיון ומסקנות
3 5
סיכום
3 7
מקורות
3 8
נספחים תקציר "החינוך הוא מכשיר חברתי אשר לא ניתן להפריז בחשיבותו. מדובר באחת הפונקציות החשובות ביותר של הממשלה והמדינה" [השופט תאודור אור] קצב הגידול של התוצר הגולמי לנפש בישראל הנו מהנמוכים בעולם המערבי מאז מלחמת יום כיפור, מגמה המגדילה את הפער הכלכלי הפער הכלכלי בין ישראל למדינות המערביות. במקביל, אי השוויון בהתפלגות ההכנסה הכלכלית בישראל הנו מהגבוהים בעולם, כאשר הפערים הכלכליים בתוך האוכלוסייה בישראל גבוהים באופן מהותי. החינוך והתעסוקה משפיעים באופן ישיר על הצמיחה ואי השוויון, כאשר ככל שרמת ההשכלה נמוכה יותר, שיעורי האבטלה גבוהים יותר. הביקוש לעובדים משכילים גודל בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית על חשבון הדרישה לעובדים בעלי השכלה נמוכה. במקביל, יבוא העובדים הזרים מגדיל את היצע העובדים בעלי השכלה נמוכה. בכך, באים לידי ביטוי שיעורי אבטלה גבוהים בקרב קבוצה זו. מדיניות ההשקעה בהון אנושי הנו כלי חשוב שעשוי לחלץ את המשק הישראלי וליצור צמיחה המבוססת על הון אנושי. בעקבות קישורם של מגזרים חברתיים מסוימים לתופעת העוני, אי השוויון הכלכלי הופך לסוגיה של פערים חברתיים. ההשקעה בהון אנושי איכותי כדאית בעקבות התשואה על ההשכלה במשק. לכן, מעורבות הממשלה בהספקת שרותי חינוך ובמימונם כדאית מבחינה כוללת – חשיבות השקעה זו בא לידי ביטוי גם בתרומה לצמיחה כלכלית והתרחבות התעסוקה.  ניתן למדוד את מידת שוויוניות בחינוך באמצעות בחינת הקצאת משאבים לחינוך. במסגרת זו, יש להתמקד בשני היבטים מרכזיים של צריכת שירותים – בחינת הקשר בין התפלגות הצריכה הפרטית של שירותי החינוך על ידי משקי הבית לבין רמת ההכנסה ובחינת מידת הנגישות לשרותי החינוך הניתנים לקבוצות אוכלוסייה הפונות למסגרות לימוד שונות. בהמשך, ננסה לבחון את מידת השיוויוניות בהקצאת משאבי חינוך ובצריכתם באמצעות סקירת נתוני ההוצאות הלאומיות בישראל תוך התמקדות ביחסיות בין ההוצאות הציבוריות בחינוך לעומת ההוצאות הפרטיות בהתאם למגזרים השונים. מטרת מחקר זה אינו לבחון את תקפותה של תיאוריה מסוימת במסגרת הכלכלה הפוליטית אלא להסביר את ההוצאה לחינוך כתנאי הכרחי להבנת תהליכים בתחום ובמסגרת זו, לצורך זיהוי סדרי העדיפויות של הממשלה. נשאלת השאלה, כיצד מורכב התקציב הלאומי לחינוך מבחינת היחס בין המימון הציבורי לעומת המימון הפרטי. בחינת ההוצאה הציבורית לחינוך לעומת ההוצאה הפרטית חיונית במטרה לענות על השאלה באיזו מידה ההעדפה המתקנת בהוצאה הציבורית מצליחה לצמצם את הפער הניכר בהוצאה הפרטית לחינוך לרעת השכבות החלשות.
במסגרת עבודה זו ננסה לבחון את ההוצאות הלאומיות לחינוך בישראל, מדד המורכב הן מההוצאות הציבוריות והן מההוצאות הפרטיות. בחינת הנתונים תתבצע באמצעות סקירת נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כפי שפורסמו בדוחות הממשלתיים וכן השוואתם לנתוני מדינות ה-OECD תוצג בפרק הממצאים, הפרק השני בעבודה. נתונים אלו ירוכזו בטבלאות ובגרפים בהתאם למשתני המחקר ובהמשך, במסגרת הפרק השלישי, ננסה לדון בהם ולהגיע למסקנות בהתאם. אך, ראשית, נסקור את המשתנים במסגרת הספרות האקדמית הקיימת.