תוכן העניינים
מבוא –3
שאלת המחקר –…5  השערת המחקר –.5
מקורות -..5
שביתה מהי ?
–…6
שביתה, על שום מה ? ..10                  הנטייה לשבות -… 11
המימד הכלכלי בשביתה.. — 13
                 נזקי השביתה — 13
                 היקף השביתה –15
                 עוצמת השביתה -..15                   המימד המשפטי בשביתה –.17
                   סולם התחיקה -..17. נתונים -..21
דיון וניתוח .26
סיכום -…30  ביבליוגרפיה –…31
מבוא
ההחלטה לשבות בישראל, נעשית בידי הגוף החוקי של העובדים, הפועל במישור הקיבוצי מכוח חוק הסכמים קיבוציים, ומכוח חוק יישוב סכסוכי עבודה.
נזקיה של השביתה עצומים, ולו רק בחישוב פשוט של מכפלת שכר יום עבודה במספר ימי השביתה, מבלי לשקלל את הנזקים העקיפים כמו פגיעה באיכות השירות, בספקים ישירים ועקיפים או אובדן שווקים עתידיים של הארגון המושבת. דא עקא, שכאשר השביתה מסתיימת הנזק לצדדים טרם הסתיים, גם חישוב הנזק הישיר על פי אובדן ימי העבודה אינו משקף כראוי את הנזק הראשוני מהשביתה – בקו ייצור למוצרים פלסטיים, לדוגמה, נדרש עוד יום עבודה שלם להשבת המפעל לפעילות מלאה, כך שאפילו מספר ימי השביתה המדווחים אינו מציג נאמנה את מספר ימי השביתה שאבדו . "העובדים מבקשים להסתפק בעיצומים, כמו עובדי המדינה, כדי שיימי השביתה לא ינוכו משכרם. אך כשביקשו אתמול להגיע לעבודה, ניתקלו באנשי הועד שחסמו את כניסתם. עובדת בעיריית כרמיאל: עם כל הכבוד, אנחנו צריכים להאכיל את הילדים בבית ואנחנו רוצים לעבוד". הציטוט, ממחיש היטב את התחושה הקיימת בקרב השותפים לסכסוך, המודעים היטב למחיר הכבד שיש לשימוש בנשק השביתה, מעסיקים כעובדים.
כמדומה, שהעובדים לא תמיד עושים בשביתה שימוש מושכל, וממהרים לשלוף אותה מ"ארסנל הנשק המצוי בידיהם", וככל הנראה תורמים להסלמה בסכסוך העבודה.
השביתה, טומנת בחובה סיכונים לעובדים השובתים בשני מישורים, כלכלי ומשפטי.
במישור הכלכלי, העובדים מסתכנים באובדן ימי הכנסה, ולא ודאי הדבר כי ישיגו הישגים שבגינם יצאו לשביתה מעת שהכריזו על סכסוך עבודה.
במישור המשפטי, כוחם של העובדים, בנסיבות, עלול להיות דל מכוחו של המעסיק. השביתה היא זכות יסוד הלכתית של העובדים, לעומת המעסיק היכול לטעון לזכות יסוד חוקתית כחופש הקניין, ובנסיבות, כאמור, תיווצר התנגשות בין זכות הלכתית לזכות יסוד חוקתית.
ברם, פתיחה בשביתה חלקית מצמצמת את חשיפתם של השובתים לשני הסיכונים. בשביתה מלאה, שכר ימי השביתה מנוכה משכר העובדים, בשביתה חלקית עשוי המעביד לראות זאת כמצב בו "קם זמנית חוזה עבודה חדש" .
למשל, נציב שירות המדינה הודיע, כי עובדים שישבתו שביתה מלאה לא יקבלו כלל שכר, בעוד שעובדים שיישבתו שביתה חלקית ישולם להם שכר חלקי.
ראוי להעיר, כי בניגוד לנטיית המעסיקים בעבר ל"וותר" ולא לנכות כלל, את שכר ימי השביתה או את חלקו הגדול, בשנה האחרונה, כתוצאה מהסלמה ביחסים ובכמות השביתות, ימי השביתה מנוכים מהשכר.
במימד המשפטי, בשביתה חלקית, גם עשוי לצמוח יתרון לעובדים. בהתנגשות זכויות המעסיק והעובדים, בית המשפט עלול להידרש לאזן בין הזכויות, ופגיעת העובדים במעסיק הייתה קטנה יחסית.
בעיצומים שערכו המורים בחודש מאי 2004, הורה הממונה על השכר להפחית את שכר ימי השביתה של המורים במסגרת העיצומים, בשיעור של 4% משכרו של כל עובד באופן גורף.
בית הדין הארצי, קיבל אומנם את עמדת המדינה ואישר להפחית את שכר ימי השביתה, אך קבע כי יש לבחון זאת בהתאם לשעות ההיעדרות בפועל של כל מורה, ולא באופן גורף לפי מספר ימי השביתה שהוכרזו.
יתר על כן, במשק מודרני, ברוב הגופים העסקיים בעלי מספר עובדים משמעותי, ניתן להשבית יחידות שונות אשר פוגעות במערכת ויוצרות "לחץ" על המעסיק, להגיע להבנה ולסיום הסכסוך.
מכאן איפוא, שומה על העובדים – כאסטרטגיה, לפתוח בתחילה בשביתה חלקית, ואם צריך, לעבור לשביתה מלאה. לנהל קרב גרילה בתחילה ולא מיד לצאת למלחמת בליצקריג , בכדי לא להיקלע לנחיתות אל מול המעסיקים.
דוגמה לאסטרטגיה כזו, בה על העובדים לנקוט, מיושמת במאבק המתנהל בימים אלה (אמצע יוני) בבנק הבינלאומי.
ראשית העובדים הכריזו על שביתה של כמה שעות בסניף אחד מרכזי בירושלים, כאשר האיתות לא עזר הם השביתו שניים שלושה סניפים ביום שישי באופן מלא.
כשההנהלה ניסתה "לשבור" את השביתה או לפתור את מצוקת הלקוחות באמצעות סטודנטים מ"קבלן חיצוני", של הבנק, הם העבירו את השביתה לאמצע השבוע – ימים בהם הסטודנטים אינם יכולים לעבוד (לימודים), והוסיפו עוד סניפים לאותם אלה ששובתים, כשהאפשרות להסלמה קיימת תמיד.
יש להדגיש, כי הגם שהמושג אסטרטגיה שאול משדה הקרב (סטרגוס – מצביא), היתרון של "מתקפת פתע" אינו רלוונטי, שכן בדרך כלל יש להכריז על סכסוך עבודה.
מכאן אפוא, כי מספר השביתות המלאות צריך להיות קטן או שווה למספר השביתות החלקיות, שהרי זוהי האסטרטגיה העדיפה ובה על העובדים לבחור.
העבודה בוחנת את הנתונים לשנים 1980 ועד 2000, המציגים את התפלגות השביתות בישראל, בין שביתה מלאה לשביתה חלקית, בניסיון לאשש את ההשערה כי יש לאמץ אסטרטגיה של קרב גרילה –  שביתה חלקית וקרב התשה ולא לפתוח במלחמה כוללת, בליצקריג – שביתה מלאה וקרב הכרעה.
שאלת המחקר    באיזו מידה מאמצים השובתים אסטרטגיה של פתיחה בשביתה חלקית, והסלמתה אם צריך, לשביתה מלאה ?.
  השערת המחקר השובתים אמורים לבחור בהסלמת העימות  באופן מדורג- לפתוח בשביתה חלקית ואם צריך לעבור לשביתה מלאה.
העובדים חשופים לסיכון במימד המשפטי ובמימד הכלכלי, סיכון שלא ישיגו תוצאות וימי השביתה ינוכו משכרם, או כי הישגיהם יהיו דלים ולא יעלו על שכר ימי השביתה שינוכה משכרם.
מנגד, חשיפתם לסיכונים אילו בשביתה חלקית מצומצמים יותר, וכלל הנראה אינם גורעים מאפקטיביות השביתה.
מקורות כתשתית לעבודה משמש ספר הקורס והמקראה "שביתה בראי הדמוקרטיה" (רות בן ישראל),  עם מאמרים ומחקרים של הוגים נוספים, העוסקים בתחום יחסי העבודה, דיני עבודה וסוגיית השביתה בהיבטיה השונים. הנתונים הכמותיים מתבססים על מידע רשמי של משרדי הממשלה השונים ועיבוד עצמי של חלק מהנתונים.
מידע רב הופק מהעיתונות הכלכלית והכללית לגבי שביתות, והכול, מבלי לגרוע מרשימת המקורות המצורפת.