מבוא
דימויים בשפה החזותית עוברים מדור לדור בירושה והם משמשים לנו בנק של ידע חזותי שעליו אנו מתבססים בניתוח של כל טקסט חזותי לסוגיו.
השימוש שעושים מפרסמים בדימויים חזותיים מוסיף רובד נוסף של תקשורת עם הנמענים, לצד תקשורת מילולית.
ע"י שימוש בשפה חזותית שהיא שפה פתוחה יותר מהשפה המילולית יכולת הפרשנות של הנמען מתרחבת ומתבססת על הערכות קודמות שיש לו, אוצר ידיעותיו וכו' . המפרסם, שמודע ליתרון זה, משתמש בו על מנת להעביר מסרים שאינם ניתנים להעברה באופן מילולי (דאלי , 2004) .
בעבודה זו אנתח דימוי חזותי של דמות מאגדת הילדים "שלגייה ושבעת הגמדים" בשתי פרסומות מתקופות שונות על מנת להציג את השימוש בשפה החזותית לשימושים שונים בפרסומות לבדוק את הקונטקסט בו מוצג הדימוי בשתי התקופות.  אשתמש גם בפרסומת מן הטלוויזיה משנות ה 80 בה מופיעה שלגייה ודמויות אחרות מאגדות ילדים מוכרות.
הבחירה בדימוי אגדות ילדים בפרסומות, ובפרט שלגייה ,באה לבחון את דימוי התמימות המדומה שמיוצגת באגדות ילדים ,המבוססות על ערכים הנטמעים בנו כל ילדותנו ואיך דימוי זה משתנה בקונטקסטים שונים בפרסומות. בארת (בתוך ליבס, 2003) מנתח את הרטוריקה של הפרסומת, צעד אחר צעד, על ידי חשיפת המבנה המבוסס על שרשרת משמעויות עודפות המחזקות אחת אחרי השנייה ופועלות על סף תודעתם של הצופים, ומצביע על פעולת הגומלין שבין הדימוי החזותי והטקסט המילולי.
בארת (בתוך אגם דאלי,  2007) ,מוסיף באותו הקשר, כי דימויים חזותיים קונוטטיביים מתבססים על קונוטציה המובנת מאליה ומוכרת לכאורה של דימויים אלו. עוד הוא מתייחס גם למסר הלשוני, המעגן את המסר החזותי ולמסר הדנוטטבי של הדימוי.   הוא מתייחס גם למיתוס שהופך את התרבותי והאידיאולוגי לטבעי ומתקבל והוא אוגר בתוכו אוסף של סטריאוטיפים.
לפי מיל (בתוך ניר, 1989) הדנוטציה היא מונח המשמש לאזכור ואילו הקונוטציה מציינת את התכונות האופייניות למושג.