הקדמה כדי לבחון מהי אדריכלות לא-פונקציונלית, פירקתי את המונח לסך מרכיביו. אדריכלות לא-פונקציונלית היא אמנות שבוחרת להתמקד באדריכלות, לכן בפרק הראשון של העבודה, אנסה להניח את היסודות לשאלה מהי אדריכלות.
זו תהיה סקירה חלקית בלבד, שתתמקד בפרקטיקה ובתיאוריה של האדריכלות. עבודתו של האדריכל, שאוחז בשני כובעים, הוא מצד אחד יוצר, הוא מביע רעיונות אידיאולוגיים, אומנותיים, ומצד שני, הוא מהנדס, הוא עוסק בחישוב כמויות, בניהול עבודה בשטח. את היסודות התיאורטיים לאדריכלות ניסו לאורך ההיסטוריה לנסח כותבים מתחומים שונים, הוגי דעות, היסטוריונים ואדריכלים, אביא כאן את עיקרי התיאוריות המרכזיות, ובעיקר אתמקד בתיאוריות של התקופה המודרנית. המטרה של הפרק הזה היא ליצור סט של כלים כדי לנסות ולהשוות בין עבודת האדריכל ובין עבודת האמן היוצר גם הוא סוג של אדריכלות. כאשר ההנחה היא שהם מבצעים עבודה דומה, אם גם בעלת מטרה שונה, ונקודות מוקד שונות. בפרקים הבאים אערוך השוואה בין שני אמנים בריטיים, שניהם פעילים כיום וקרובים מאוד בגילם. שניהם יוצרים אדריכלות לא-פונקציונלית. הפרק השני של העבודה יוקדש לעבודתה של רייצ'ל וויטריד, שיוצרת יציקות של חללים מהמרחב הפרטי והציבורי של האדם, בביתו ובסביבה העירונית. האמנות שלה שואלת שאלות בנוגע לזכרונות של האדם, ליחסיו עם עברו, עם המקום שלו. בחינה ופירוק של מהות הדברים הטריויאליים ביותר בעולמו. עוצמתם של הפחדים, התשוקות, היחסים בתוך המשפחה. יש בעבודתה פן אישי, ופן לאומי, ניתן להתחבר לזה בתור אדם, אזרח העולם, ומאידך יש בזה לעיתים ערך מוסף רב יותר לתושב הבריטי המקומי. בחרתי לחלק את עבודתה לשלוש קבוצות, קבוצת עבודות הפנים-בית, קבוצת עבודות חוץ-מונומנטים, וקבוצה שלישית, שהיא מעין חוליה מקשרת, היצירה House, שהיתה סוג של אבן דרך ביצירתה, משתי סיבות, היא עוררה תגובות רבות, בלתי צפויות בעוצמתן; זו היתה העבודה הראשונה שיצרה וייטריד ביציאה מהבית אל החוץ. אנתח את עבודותיה על פי הפרמטרים שהנחתי בפרק הראשון, תהליכי העבודה, כלומר האדריכלות גופא, והפן התיאורטי, אומנותי, של עבודותיה השונות. בפרק השלישי של העבודה אעסוק ביצירתו של ג'וליאן אופי, כאמור אמן בריטי נוסף, אשר יוצר אדריכלות לא-פונקציונלית מסוג אחר לגמרי. אפשר לומר שוויטריד היא מנהלת העבודה, ואילו אופי הוא המהנדס, הרשם, המשרטט. גם כאן אבקש  להציע סוג של חלוקה לשניים, עבודות הבית, החדרים והמבנים, התלת-מימדיים, ובקבוצה השנייה, האיורים הגרפיים, שמאפיינים את עבודתו בשנים האחרונות. אלו שרטוטים של ערים רחובות, שכונות וכו'. כאשר וויטריד יוצרת שפה טכנית עשירה, ומשכללת עוד ועוד את תהליכי העבודה, את החומרים והתהליכים איתם היא יוצקת, אופי מפתח את עבודתו בכיוון שונה לחלוטין, הוא מפתח לו שפה צורנית חדשה. הוא יוצר סימבולים, ההולכים ונעשים מופשטים ומינימליסטיים, כדי להביע את הניכור והאובדן של האדם בסביבה האורבנית, המודרנית, המערבית, המתקדמת.
בסיכום אנסה למפות את ההבדלים העיקריים בין אופי וויטריד, באומנותם ובאינטרפטציה שכל אחד מהם מציע לנושא האדריכלות הלא-פונקציונלית. במה הם שונים והיכן, בכל זאת, ניתן לזהות דימיון, בין שני האמנים,  מעבר לבחירה באדריכלות. אני אעשה שימוש בשני המקרים הפרטיים הללו, כדי לשרטט את מערכת היחסים שבין האמנות לאדריכלות, התרומות ההדדיות, הרווחים והשטחים שנותרים פתוחים עדיין, ומקומו של האדם בחלל, היחסים שנרקמים בין האדם לחלל לפי אופי ולפי וויטריד.