תוכן עניינים
1) מבוא – עמוד 2.
2) פרק א' – תנאי סף והערבות כתנאי סף – עמודים 3-6.
3) פרק ב' – המצב המשפטי המצוי בנוגע לפגם בערבות – עמודים 6-13.
4) פרק ג' –  דעת המיעוט והצעות לשינוי- עמודים 13-16.
5) פרק ד' –  דיון ומסקנות – עמודים 16-20.
6) סיכום – עמודים 20-21.
7) ביבליוגרפיה – עמודים 22-23.
פרק המבוא
   המכרז הציבורי הנו המנגנון העיקרי שבאמצעותו מבצעים רשויות המנהל, חברות ממשלתיות וגופים ציבוריים נוספים את התקשרויותיהם העסקיות. על רקע זה, אין צורך להכביר במילים בדבר מרכזיותו של תחום זה בחיי המשק והכלכלה. מרכזיותו של תחום זה הולכת וגוברת על רקע המגמה המתמשכת של העברת תפקידים מסורתיים של הרשות המנהלית ליידים פרטיות, הנעשית אף היא באמצעות מכרזים.
   בשנות ה – 90 ארעה מהפכה בתחום דיני המכרזים בישראל, ולראשונה הוסדר הנושא בחקיקה מוסדרת, הלא הוא חוק חובת המכרזים, התשנ"ב – 1992 (להלן:"החוק"). מטרות המכרז הציבורי הנן שמירה על טוהר המידות ומניעת שחיתות, משוא פנים ומראית עין שלהם. כמו כן, עיקרון חשוב הקשור במכרז הנו עיקרון השיוויון המוסדר בסעיף 2(א) לחוק, קרי, ההזדמנות השווה של כל גוף ואדם לגשת למכרז, בכפוף לאותם תנאים החלים על מתחרים אחרים.    מאידך, עומד עיקרון היעילות הכלכלית אשר לעיתים עומד בסתירה למטרות המכרז האחרות, ולעיתים פוגע בהן. חלק מהפגיעה בעיקרון השיוויון מתבצע, לדוגמא, באמצעות תנאי סף, תנאים שללא קיומם לא יוכל המציע לגשת למכרז מלכתחילה. לאחרונה רבו המקרים בהם אי קיום תנאי סף פוסל מציע מלגשת למכרז, ובמיוחד אמורים הדברים לגבי פגם בערבות הבנקאית הכרוכה בהצעה שכזו.
   לאור כל זאת, החלטתי למקד עבודה זו בשאלת המחקר הבאה: האם ראוי כי פגם בערבות ייחשב כאי עמידה בתנאי סף במכרז?
   לצורך דיון בשאלה זו עבודה זו חולקה למספר פרקים.    בפרק הראשון אדון בתנאי הסף והערבות כתנאי סף.
בפרק השני אדון במצב המשפטי המצוי בנוגע לפגם בערבות, תוך התמקדות בהלכה המשפטית הנוהגת בדבר השאלה האם כל פגם בערבות מביא לאי עמידה בתנאי סף. ביהמ"ש העליון נוהג להחמיר במקרה של פגם שכזה. בפרק השלישי אדון בהצעות לשינוי, ובעיקר דעתו של ד"ר עומר דקל, לפיה יש להגמיש את הכללים. בפרק הרביעי אציג את מסקנותיי, לפיהן גישת ביהמ"ש העליון עדיפה על פני גישת ד"ר דקל. בפרק האחרון אסכם את העבודה ואת מסקנותיה.