תקציר  – אלימות אוהדים בכדורגל אלימות אוהדים בענף הספורט אינה נחלת התקופה המודרנית בלבד. התופעה ידועה החל מן העת העתיקה. הדיווח הכתוב הקדום ביותר על אלימות בספורט מתאר מירוץ מרכבה ברומא בשנת 532 לפני הספירה. אוהדים התפרעו באצטדיון, 30,000 אנשים נהרגו ורק הצבא הרומי הצליח לעצור את המהומות (Yarson & Taylor, 1992). תופעת אלימות אוהדים בכדורגל הנה שכיחה במדינות מערביות בייחוד בבריטניה, איטליה, גרמניה, הולנד ובלגיה שלהן יש היסטוריה מכובדת של אירועים אלימים אלו. נטען בספרות המדעית כי אירועים אלימים אלו מתקיימים בערך ב – 10% מכל משחקי הכדורגל (Marsh, Fox, Carnibella, McCann & Marsh, 1996). במדינת ישראל התופעה שכיחה גם כן אך היא מקבלת תשומת לב בעיקר מן התקשורת. המחקר האחרון בתחום נערך בשנת 1987 ובו נטען כי ב – 5% מכל משחקי הכדורגל מתקיימים אירועי אלימות (פרבשטיין, 1987).  מנתונים משטרתיים ניתן לראות כי משנת 1999 ועד ל – 2002 נפתחו למעלה מ – 2000 תיקים במשטרה על עבירות אלימות אלו.             בר אב (2005) מגדיר אלימות בספורט באופן הבא:"..כל צורה של התנהגות מתנצחת, המנוגדת לכללי המשחק הרשמיים, שמטרתה לפגוע או לפצוע באחר שאינו מעוניין לקבל את ההתנהגות התוקפנית, או להרוס ולחבל ברכוש. המקור של ההתנהגות הוא באירוע הספורט או בקבוצת ספורט ומתרחש לפני, תוך כדי או אחרי אירוע הספורט".(עמוד 61). בנוסף להגדרה הוא ערך חלוקה המתייחסת לסוגי האלימות, להלן שלושת הקבוצות העיקריות: 1. אלימות שאינה פיזית – קללות כלליות כולל שריקות בוז, קללות המופנות לקבוצה מסוימת הכוללות קריאות והערות גזעניות וקללות אישיות מותאמות לקורבן.               2. אלימות פיזית מרחוק – כתובות נאצה, השלכת חפצים קרים, שימוש באמצעים חמים(אמצעי לחימה וכדומה). 3. אלימות פיזית ישירה – קרבות מגע, שימוש באמצעים כגון שרשראות, סכינים וכדומה. ראוי לציין כי, האירועים השכיחים הנם: חזיזים מתפוצצים, השלכת אבנים, בקבוקים, קליפות מזון, שליפת סכינים ואקדחים, פריצה אל המגרש, תקיפת שחקנים, שופטים, אוהדים, רגימת אוטובוסים באבנים, איומים, קללות, גזענות, השתוללות והתפרעות (Porter, 1993 ; Beaton, 2001).             תחום המחקר העוסק באלימות בכדורגל החל להתפתח בבריטניה החל משנות השישים המאוחרות של המאה הקודמת. הנושא זכה להתייחסות רבה בספרות המדעית גם במדינות אירופה אחרות, כגון: איטליה, גרמניה, הולנד, בלגיה, ארגנטינה, אוסטריה, קרואטיה ויוגסלביה. במדינת ישראל הספרות המדעית הנה דלה ביותר. בניסיון ממוקד להעניק תשומת הלב לתופעה קשה שלא להתייחס לציטוט הבא: "כשאנו בודקים בתקופות קדומות את התנהגותם של צופי הספורט, נדמה כאילו לא צריכה להיות סיבה לדאגה על המצב הנוכחי" (Guttmann, 1986. p.164). אך אין זו המציאות בספרות המדעית, בתקשורת ובחברות השונות של המדינות המערביות.  שכיחותה של התופעה, השלכותיה ותוצאותיה יצרו ספרות ענפה המנסה להסביר את הגורמים לאלימות זו ועדיין לא קיים קונצזוס בנושא.             בספרות המדעית קיימות תיאוריות רבות ושונות אשר מנסות להסביר את תופעת האלימות בכדורגל.
אמיר (1989) מחלק את התיאוריות לשלוש גישות מרכזיות והן: 1. הגישה הפסיכולוגית  – תיאוריות כגון: תסכול-תוקפנות, סטייה וקתרזיס אשר מחפשות את מקור האלימות באדם עצמו וכוללות מרכיבים אישיותיים, תכונות ורגשות.
2. הגישה החברתית  – תיאוריות כגון:
קונפליקט, מתח, תת תרבות, תיוג, למידה, התנהגות קולקטיבית ופוסטמודרניזם אשר מחפשות את מקור האלימות באירועים המתרחשים בחברה אשר גורמים ליחידים לנהוג באלימות. 3. הגישה המצבית – תיאוריות כגון: אקולוגית ופונקציונאלית אשר מחפשות את מקור האלימות בניתוח המצב בו היא התרחשה.             בעבודה זו אציג מודל אינטגרטיבי הכולל את הגישות המרכזיות שלטעמי מצליחות להסביר את התופעה בכללותה. הטענה המרכזית שלי היא שלא ניתן להתייחס אל התופעה כחד מימדית אלא אך ורק כרב מימדית בכדי להעניק מענה כוללני לכלל התופעה ולא רק לחלק זה או אחר.    תוכן עניינים:
נושא עמוד מבוא א' פרק א': היקף ומאפייני אלימות אוהדים בכדורגל.
1 פרק ב': גישות תיאורטיות העוסקות באלימות אוהדים בכדורגל.  
4 פרק ג': הגישה האקולוגית להסבר אלימות אוהדים בכדורגל.
1 5
פרק ד': דיון ביקורתי על יכולת ההסברה של התיאוריות השונות.

1 8
פרק ה': דיון וסיכום
2 1
ביבליוגרפיה
2 3