מבחן- דת ופילוסופיה פילוסופיה יהודית: ביטוי שבו מתח פנימי ניגוד בין דת ופילוסופיה.
הניגודים:
דת פילוסופיה
1 . מקור הסמכות באל (באמצעות המקרא, כתבי קודש, הנביאים)
1 . מקור הסמכות הוא באדם, באנושות( האדם חושב, מניח הנחות, מסקנות ולכן הפילוסופיה תלויה באדם.
2. אופי המערכת: הדת היא מערכת מצווה, האל מורה לאדם מה לעשות)
2 . אופי המערכת: הפילוסופיה היא מערכת ששואלת ומבררת דברים ומתארת את העולם.
3. האינטרס של הדת הוא אינטרס מעשי
3 . האינטרס של הפילוסופיה הוא אינטרס חשיבתי/ שכלי/מדעי.
4. דמותו של האל: האל כמו שמתואר במקרא . כמו שהיהודי התמים לא מתעסק בשאלות אלא עושה דברים שמאמין בהם, הדת תופסת את האל כישות (בהתגלות האל לאדם), לאלוהי הדת אפשר להתפלל והוא שומע.
3. דמותו של האל: בפילוסופיה שינן גישות שמקבלות את האל . האל בפילוסופיה אינו אל פרסונלי, אינו נתפס כאל שברא את העולם. האל אינה ישות שמדברת עם האדם, אין דמות ואין יחסי גומלין בין באדם לאל. לאל של הפילוסוף אי אפשר להתפלל, הוא אינו שומע.
5. הבדל החוויה: חוויה של אמונה בשונה מהשכל , האדם אינו מתיימר להבין את היחסים בין האדם לעולם או בין באדם לאל.
6. הבדל החוויה: החוויה השכלית, התבוננות בעולם, בתופעות הטבע, באדם, התבוננות אינטלקטואלית.
6. תכלית: לעשות את רצון האל (מצוות) 7. התכלית: עולם מושגים שונה. לנסות ולהבין את הדברים.
הפילוסופיה מאיימת על הדת משום שהיא שואלת שאלות שיכולות להביא לכפירה. בדת רוצים שרק יקיימו מצוות ולא ישאלו. היחס הבסיסי של הפילוסופיה לדת הוא כמיתוס. סיפור עממי, המקרא כטקסט שנכתב על ידי האדם, יחס של הפחתה בערך.
דת ופילוסופיה בהגות היהודית של ימי הביניים:
ההגות היהודית של ימי הביניים מתחילה עם הרב סעדיה גאון (מאה ה-19 לספירה) ותסתיים ברבי יוסף אלבו (המאה ה-15 לספירה). ימי הביניים הם תחילת המחשבה הפילוסופית המסודרת בעם ישראל וחוץ ממקרים חריגים עד תקופת המקרא לא היו פילוסופיות לשאלות שהאדם העלה. גם בתקופת חז"ל היו שאלות ובירורן אבל לא היה בירור שיטתי.
בימי הביניים נושא הדת היה מאוד דומיננטי בחיי האדם (אנשים עבדו במוסדות דתיים). לאחר שינויים שהיו ברנסאנס האל נדחק הצידה.
בפילוסופיה בימי הביניים האל היה במרכז-
ללא מקורות