סמל "הפועל" (ציון העבודה - 95)

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , , , , ,
שנת הגשה 2009
מספר מילים 6167
מספר מקורות 16

תקציר העבודה

תוכן עניינים:
פרק 1 – הקדמה                                                                                      2                      פרק 2 – מבוא                                                                                           2.1   "יהדות" ו"תרבות הגוף"                                                     3
   2.2   בין מזרח למערב – שתי גישות למימוש חזון "היהודי החדש"    5
   2.3   ספורט הפועלים                                                                6                                  2.3.1   היווצרות ספורט פועלים באירופה                          6
            2.3.2   הספורט העברי בארץ ישראל                                  7
פרק 3 – "הפועל" – היסטוריה של השם והסמל                                            9                      פרק 4 – ניתוח סמל "הפועל"
4 .1     תאור צורני                                                                     12
4 .2     זיהוי ותיאור אמצעי ההסמלה                                             13
4 .3     ניתוח הדימוי החזותי                                                        13
4 .3.1        פטיש ומגל                                                            13
4 .3.2        צבע אדום                                                 14
4 .3.3        הכיתוב "הפועל" ודמות האדם                      15
4 .3.4        אגרוף                                                      16
4 .4     ניתוח השוואתי
4 .4.1        השוואת סמל "הפועל" עם סמל ברית-המועצות 18
4 .4.2        השוואת סמל "הפועל" בגרסה שנייה ושלישית  19
4 .4.3        השוואת סמל "הפועל" עם סמל "מכבי"          21
פרק 5 – סיכום                                                                                       23
פרק 6 – ביבליוגרפיה                                                                               24
פרק 1 – הקדמה את נושא עבודה זו, במסגרת הקורס "סמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית", לא בחרתי, בתחילה, בשל ההיבט האומנותי שבו. בהיותי אוהד ספורט המתעניין במשמעויות התרבותיות שיש לספורט בחיי החברה, נוכחתי כי קיים קשר הדוק, שלא היה ברור בעיני, בין זהות פוליטית לבין אהדה למועדון ספורט כזה או אחר. בישראל הרגשתי, משום מה, כי קשר זה הדוק אף יותר משהוא במרבית העולם. את ההבחנה בין מחנות האוהדים יצרו המועדונים בראש ובראשונה, כפי שאני רואה זאת, באמצעות צבע ייחודי למועדון הספורט. צבע זה מלווה את המועדון לכל מקום: בגדי המועדון הרשמיים, דגלים, צעיפים, כובעים ואף בסמל המועדון. בחשיבותו של האחרון הפחתתי, נוכח תגלית מפתיעה בעיני, והיא כי במרבית סמליהם של מועדוני ספורט אין כל סממן ספורטיבי.
למעשה סמלים אלה, ממש כשם שהם משמשים את מועדוני הספורט, יכלו לשמש לייעוד אחר לחלוטין, ללא צורך בביצוע כל שינוי בהם.
אולם, את סמל 'הפועל' מצאתי יוצא דופן, נוכח הימצאותו של מה שנראה בעיני כספורטאי, במרכז הסמל.
עיון מעמיק יותר, יצר אצלי בלבול נוכח חוסר הקשר, במבט ראשון, בין שלל מרכיבי הסמל. למרות זאת עניין אותי לנתח ולהעמיק בסמל, דווקא נוכח היותו מורכב ומעניין. ואכן, ככל שהתקדמה עבודתי והעמיקה בנושא גיליתי כי לפני סמל מרתק, אשר נושא עימו משמעויות עמוקות מתקופות שונות, ולא פחות חשוב גם "סיפור חיים" העובר על פני אירועים ותקופות בחייו של העם היהודי.
מטרת עבודתי היא לספר את סיפורו של הסמל – כיצד נוצר ? מי יצר אותו ? ומהם הרעיונות עליהם התבסס האומן בעת יצירתו. סיפור זה יתחיל בניסיון להבין מה בין יהדות וספורט – זאת ע"י קשירת שתי תקופות שונות, הרחוקות כ- 2000 שנה זו מזו. אחר כך אאפיין ספורט ייחודי – ספורט הפועלים, ואת הנסיבות שהביאו לתקומתו. בחלק השלישי, אתמקד במאפייני התאגדות הספורט 'הפועל' בארץ ישראל אשר ביקשה ליצור חברה חדשה דרך – מטרותיה המוצהרות ויסודותיה הרעיוניים. בחלק הרביעי והעיקרי של עבודה זו, אעשה ניתוח אומנותי של הסמל, ע"י התייחסות לכלל מרכיביו. ניתוח הסמל ילך ויעמיק עד אשר בסופו של דבר יקשרו כל הפרקים יחדיו לכדי הבנת משמעותו של הסמל, כפי שאני רואה אותו.
פרק 2 – מבוא
2 .1  "יהדות" ו"תרבות הגוף" מראשית  התרבות היהודית ועד ימינו אנו, מתקיימת מערכת יחסים אמביוולנטית בין המושגים "יהדות" ו"תרבות הגוף". ככלל, עד לפני כמאה שנה לא הקדיש אורך החיים היהודי זמן ואמצעים לטובת פעילות ספורטיבית ודאגה לבריאות הגוף, למעט התקופה בה נפגשו התרבות היהודית וההלניסטית. המפגש, גרם לתרבות היהודית להפנים היבטים נרחבים מהתרבות ההלניסטית, לרבות יחסה אל הגוף האנושי.
עפ"י קאופמן (1996), התרבות היוונית הקלאסית, אשר קדמה לתרבות ההלניסטית, הייתה הראשונה אשר התייחסה אל הגוף כערך. ערך זה יושם בחינוך היווני ,אשר בטא את השאיפה להשגת הרמוניה בין הגוף והנפש, כמו גם באומנות הקלאסית אשר הציגה אידיאל אסתטי, ויופי גופני סימטרי והרמוני.
אולם, היהדות המסורתית לא ראתה את אימוץ מנהגי הגוף ההלניסטים, ע"י המתייוונים, בעין יפה, אלא כראשיתה של התבוללות דתית, המהווה איום פנימי חמור על אמונותיה ועל אורח החיים היהודי.
את השינוי בגישה, של חלק מהזרמים ביהדות, ניתן לייחס לתנועת ההשכלה, הן האירופאית והן היהודית. תנועה זו השיבה חלק ממערכת הערכים היוונית-קלאסית ובכללה את התפיסה כי האדם וצרכיו מצויים במרכז, ואילו חיי האדם אינם "פרוזדור" לעולם הבא אלא תכלית קיומו. בנוסף, התרחש "שינוי ביחס לאסתטיקה: הערכה לטבע, ליופי ושיבה לערכים גשמיים של חיים בריאים וטבעיים".
פן אידיאולוגי זה של תנועת ההשכלה חלחל ונטמע במטרותיה של התנועה הציונית, אם כי יישומו היה שונה, בעיקר בין יהודי מערב אירופה ובין יהודי מזרח אירופה, כפי שיפורט בהמשך.
התנועה הציונית, שקמה באירופה ב- 1897, נבדלה במטרותיה מתנועת ההשכלה.
בעוד תנועת ההשכלה ביקשה להשתלב בחברה האירופאית, הציבה התנועה הציונית יעד לאומי, שונה בתכלית, כפי שאפשר ללמוד משלוש מטרותיה המרכזיות: האחת, הקמת מולדת לעם היהודי בארץ ישראל, תוך הפסקת הגלות. השנייה, יצירת תרבות לאומית שתיצור זהות משותפת לכל מרכיביה, ובמרכזה השפה העברית המחודשת. המטרה השלישית היא יצירת "יהודי חדש", על דימויו הגופני, תוך שימוש במוטיבים מרכזיים אותם הנחילה, כאמור, תנועת ההשכלה (קאופמן, 2006).
המונח "יהדות השרירים", שהוטבע ע"י מקס נורדאו בקונגרס הציוני השני (1898), מבאר למעשה את אחת ממטרותיה של התנועה הציונית – יצירת אדם גשמי, ראשוני ויצרי – "יהודי חזק ולוחם, שורשי וקשור לטבע ולאדמה, המחדש באישיותו את הגבורה הקדומה של עם ישראל בארץ ישראל".
רעיון "היהודי החדש" היווה היפוך כמעט מושלם ליהודי הגלותי, על מכלול תכונות האופי והגוף, כפי שהטיבו לתאר באינספור דימויים אנטישמים, שהיה בהם שמץ של אמת, בעיקר לנוכח אורח החיים היהודי במזרח אירופה. דימויים אנטישמים אלה אומצו כהווייתם ע"י משכילים יהודים וראשי התנועה הציונות, כפי שמודגמים בדברי מקס נורדאו, שאינם משתמעים לשני פנים:
"הננסים העלובים שבגטו המזרחי, מחוסרי-האונים, הרזים והצנומים, הגונחים ומשתעלים…". ובמקום אחר המשיך בתיאוריו- "כבד תנועה… חדל זריזות עד כדי מסכנות, רפה אונים עד כדי לעורר רחמים… שנוח לו בעמידה עקומה ועקלתונית". דברים אלה מלמדים, כי על אף היותו של היהודי הגלותי "שכלתן" ו"רוחני" אין בכך די, היות וגופו החלש מפר את ההרמוניה של גוף ונפש, כפי שבאה לידי ביטוי בתרבות היוונית-קלאסית. הכמיהה להרמוניה של גוף ונפש מודגמת היטב בדבריו של הסופר והפילוסוף מרטין בובר:
"לחוש את עצמכם כאורגניזם ולשאוף לגילוי הרמוני של כוחותיהם. להשקיע הרבה נשמה בהליכה, שירה ועבודה כמו בטיפול בבעיות אינטלקטואליות ולהתענג מתוך גאווה ואהבה על גוף בריא ומושלם".