פרוטוקול קיוטו ובעיית ההתחממות הגלובלית (ציון העבודה - 90)

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , , ,
שנת הגשה 2009
מספר מילים 10576
מספר מקורות 22

תקציר העבודה

תוכן עניינים
מבוא
       2
פרק 1 – ריסון עצמי: מאפיינים ובעיות אתיות בנושא איכות הסביבה –  5
            1.1  הכרה במחויבות לסביבה —     5
                   1.1.1  טיעון מוסרי –     6
                   1.1.2  תועלות אישיות – "אגואיזם נאור"    6
            1.2  השתת מגבלות וחוקים —    7
            1.3  ריסון חיצוני —      8
            פרק 2 – היקף הריסון       11
            2.1  פתרון גלובלי        11
                   2.1.1  מגבלות הפתרון הגלובלי      12
                             2.1.1.1  אסטרטגיית השתמטות – בעיית "הנוסע החופשי" — 12
                             2.1.1.2  האינטרס העצמי – כשל לוגי בחשיבה הרציונלית — 13
                             2.1.1.3  הבטחת שיתף פעולה – "בעיית הערובה" –   14
            2.2  פתרון מקומי –       14
                   2.2.1  מדיניות סביבתית ייחודית לתאגיד    15
                   2.2.2  מגבלות הטיפול המקומי –    16
            פרק 3 – מושא הרגולציה      18
            3.1  רגולציה הומוצנטרית —     19
                   3.1.1  פיתוח בר קיימא —      20             3.2  רגולציה ביוצנטרית       21
            פרק 4 – עקרונות מוסריים –      23
            4.1  צדק מחלק       23
                   4.1.1  לוחות זמנים שונים —      24
                   4.1.2  נקודת התחלה – רמות הבסיס –    24
                   4.1.3  אמצעים –      
5 פרק 5 – אסטרטגיית הניהול      29
            5.1  מודל הבעלים       29
            5.2  מודל בעלי העניין       30                    פרק 6 – סיכום ומסקנות –      36
ביבליוגרפיה –        38
נספח – אמנת מסגרת של האומות המאוחדות בדבר שינוי האקלים (פרוטוקול קיוטו) מבוא
פרוטוקול קיוטו, אשר נדון לפני למעלה מעשור (1997), העלה לסדר היום העולמי בעיה סביבתית חמורה – התחממות כדה"א, שמאז ועד היום נעשתה רלוונטית הרבה יותר, היות וניכרת החמרה במצב. את הסיבה להתחממות כדה"א מוצא פרוטוקול קיוטו בפליטת גזי החממה לאטמוספרה, הנובעת מפעילותו של האדם. השפעותיה של ההתחממות  ניכרות הן במערכות אקולוגיות והן בתחומי חייו של האדם.
היות ותאגידים גלובליים, כמו גם מדינות, נהנו מחופש כמעט בלתי מוגבל להיכנס לשווקים חדשים ולהפיץ את בשורת הכלכלה הקלאסית (קפיטליסטית), לעיתים ללא ריסון התנהגותם העסקית, נוצר מצב שבו לא קם מגן למוצרים בעלי החשיבות הגדולה ביותר לבני האדם – מוצרים ציבוריים. כיוון שעל מוצרים אלה לא חלים חוקי הקניין, כשם שחלים על מוצרים "רגילים", השתרשה התפיסה כי הללו לא שייכים לאף אחד, ולכן ניתן להשתמש בהם או לפגוע בהם ללא הגבלה.
מוצרים אלה, כגון: אוויר נקי, מערכות אקולוגיות מתאימות לבני אדם, סביבה חיה, אקלים יציב וכו' נפגעו, כאשר תהליכי הפקת אנרגיה ומוצרי צריכה השפיעו לרעה, באופן גובר והולך, על המוצרים הציבוריים. בניגוד לתפיסתם של חסידי הכלכלה הקלאסית, הוכיחה האנושות כי ללא התערבות בכלכלה, היוצרת את הזיהום המתמיד של הסביבה, לא יושג שיפור באיכות הסביבה. למעשה, מהווה הפרוטוקול ניסיון לייצר את ההתערבות היזומה הראשונה, בהיקף כה נרחב, בכלכלה העולמית ובשווקים המושפעים ממנה, בכדי לייצר שינוי במצבו של המוצר הציבורי – איכות הסביבה, ע"י ייצוב תהליך פליטת גזי חממה לאטמוספרה.
בעבודה זו, אנתח, עפ"י גישת המוסר בעסקים, את פרוטוקול קיוטו, על הנחותיו, עקרונותיו ומטרותיו, כדי לראות איך הללו מהווים, בין היתר, בסיס להתנהגות המדינות השונות ולאופן הטיפול במוצר הציבורי. מטרת ניתוח הפרוטוקול, היא – "להעמיד את הצדדים המעורבים על המשמעות המוסרית העקרונית של התנהגותם". במקביל – אציג הנחות, עקרונות ומטרות אלטרנטיביות, ואנסה לברר דרכם, מהן האפשרויות שיישומן ישיג את מירב המטרות הסביבתיות, מתוך אפשרויות הבחירה שעמדו לנגד המדינות, בעת ניסוח הפרוטוקול. יצוין, כי בעבודה זו מובלעת הנחת יסוד מרכזית והיא כי עמדה למדינות אפשרות הבחירה : "כאשר שתי אפשרויות שונות עומדות על הפרק, ולא ניתן לפעול על פי שתיהן גם יחד, אנו מתירים לאחת להכריע את האחרת – פירושו של מונח זה הוא, שלא רק שאנחנו פועלים למעשה עפ"י האחת ולא עפ"י האחרת, אלא שאנחנו חושבים כי מן הראוי לפעול עפ"י האחת, אפילו אם כרוך הדבר בהתעלמות מן האחרת…
עקרונותיו המוסריים של אדם הם, במובן זה, אותם עקרונות שהוא מקבל בסופו של דבר כדי שידריכו את חייו".
אם כך, הבחירה של המדינות בהנחות, בעקרונות ובמטרות, כפי שבאו לידי ביטוי בפרוטוקול, הייתה נתונה לשיקול דעתן, והיא המהווה את העקרונות המוסריים שלהן. העמדה זו של הצדדים על עקרונותיהם המוסריים ומשמעותם, היא חשובה, לדעתי, להבנה של כוונת הצדדים, בעת ניסוח הפרוטוקול, כמו גם לראיית הטיפול הגלובלי במוצר הציבורי, באופן בהיר, בכדי שתתאפשר הערכת הטיפול, מתוך ידע והבנה.
שני הפרקים הראשונים של העבודה, דנים בשני מאפיינים בולטים של הפרוטוקול – היותו גלובלי, וכן מבטא ריסון עצמי של ההתנהגות העסקית. הדיון ייעשה תוך עמידה על מרכיבי השניים, לצד הבעיות האתיות העולות מהם. יצוין, כי בשל הקשר הרב שבין המאפיינים הללו, ישנם מרכיבים ובעיות אתיות חופפות בשני הפרקים.
בשלושת הפרקים הנוספים, אדון בעקרונות הפרוטוקול, כפי שמשתמעים מתוכנו, תוך הצגת עקרונות אלטרנטיביים ועמידה על משמעותם של כלל העקרונות.
הפרק הראשון בעבודה עוסק במאפייני הריסון העצמי, כפי שהשיתו על עצמן המדינות החתומות על הפרוטוקול. בפרק אבדוק את מאפייני הריסון העצמי, הבעיות האתיות העולות ממנו והפתרונות, כפי שעולים מהפרוטוקול ומפעילותן של המדינות. הפרק השני דן בהיקף הפתרון שמוצג בפרוטוקול (גלובלי), על מאפייניו. לצידו יוצג הפתרון המקומי, כאלטרנטיבה וכחלק מהפתרון.
עניינו של הפרק הוא בדיקת היקף הפתרון הראוי לבעיית התחממות כדה"א,  בהתאם למאפייני המוצר הציבורי – איכות הסביבה.
בפרק השלישי אבדוק את מטרת הרגולציה שעומדת בבסיס הפרוטוקול. לצידה, אציג מטרת רגולציה אלטרנטיבית, תוך בדיקת ההשלכות הנובעות מיישום כל אחת מהן. לסיכום, אברר מהי הרגולציה הראויה על פי מטרות הפרוטוקול וכן על פי צרכי הסביבה.
בפרק הרביעי, מפורט העיקרון המוסרי ממנו נגזרו המטלות השונות למדינות והכלים שהציב הפרוטוקול לשם השגת היעדים. העיקרון המוסרי הוא מרכזו של הפרוטוקול, בהיותו מעצב את מערכת היחסים בין המדינות השותפות לו.
בפרק אברר האם העיקרון יצר מסגרת מוסרית מתאימה ליישום מטרות הפרוטוקול.
בפרק החמישי בעבודה אעסוק באסטרטגיית הניהול אשר מותווית בפרוטוקול. בפרק יוצגו שני מודלים לניהול הארגון, שנוצר תחת הפרוטוקול, כאשר לכל אחד מהמודלים יש מטרה אחרת (מושא רגולציה שונה – כמפורט בפרק 3). מטרת הפרק היא לברר מהו מודל הניהול הראוי לפרוטוקול ולטיפול בבעיית איכות הסביבה, נוכח המאפיינים השונים שתוארו בעבודה. בפרק האחרון, אסכם את מכלול המסקנות, כפי שעולות מחמשת הפרקים הראשיים, ובכך אענה על השאלה המרכזית בעבודה – האם פרוטוקול קיוטו מהווה פתרון ראוי לבעיית ההתחממות הגלובלית ?